אז בואו נדבר קצת על מגדר.
מה זה מגדר באופן כללי? זו שאלה שהמון תיאורטיקנים.ות ניסו לענות עליה, ועדיין אין תשובה חד משמעית. קודם כל צריך להבהיר את ההבדל בין מין למגדר. מין הוא ביולוגי, הוא הכרומוזומים והאיברים שנולדת איתם. אני למשל נקבה ביולוגית. מגדר הוא קצת יותר מסובך. מגדר הוא סוג של ביטוי עצמי. אני באופן אישי מתחברת להגדרה של ג'ודית באטלר, שמתייחסת למגדר כמעין פרפורמנס, סוג של הצגה שאנחנו שמים על עצמנו על מנת לבטא את עצמנו באופן מלא, וחוקים מגדריים כאלה ואחרים הם מעין תבניות שאנחנו משמרים באופן לא מודע ודורשות מאיתנו המון משאבים ואנרגיות כל הזמן.
אז אני מגדיר את עצמי אג'נדר, שזו הגדרה ספציפית בתוך הקשת האבינארית. אז בואו נבין מה ההגדרות הללו אומרות.
הקשת האבינארית כוללת בתוכה את כל מי שאינו גבר או אישה באופן מלא. הקשת האבינארית תכלול למשל, א.נשים שהמגדר שלהם פלואידי ומשתנה, א.נשים שהמגדר שלהם הוא בדיוק באמצע בין גבר לאישה, או אנשים שמזדהים כמגדר אחר לחלוטין. המושג אבינארי מגיע מאנגלית, והמשמעות שלו היא כל מה שלא בינארי, כלומר כל מה שהוא לא אחת משתי אופציות הפוכות, במקרה של מגדר, האופציות הללו הן גבר או אישה.
המונח אג'נדר מגיע גם הוא מאנגלית, והמשמעות שלו הוא חסר-מגדר. כלומר, אם רוב הא.נשים נמצאים על הסקאלה בין גבר לאישה, אני בכלל לא רואה את עצמי בתוך הסקאלה. אני לא משהו ביניהם, אני בכלל לא אף אחד מהם. אין לי שום הזדהות פנימית לא עם גבריות ולא עם נשיות.
אני אוהבת לתאר מגדר כמו אגם. יש אנשים שמעדיפים להיות בצד כזה או אחר באגם, יש אנשים ששוחים בין הצדדים ויש אנשים שנמצאים ממש באמצע.
אני יושבת על החוף וקוראת ספר ולא מבינה למה בכלל להכנס למים.
במהלך החיים שלי ניסו לדחוף אותי למים בכוח, אבל אף פעם לא הרגשתי באמת בנוח בתוך האגם הזה, משהו תמיד הרגיש לא נכון, מעוות.
כשניסיתי להיות אישה הרגשתי שאני מעמידה פנים שאני מישהי שאני לא. לא הרגשתי בנוח בבגדים שלי, בגוף שלי, בהתנהגות שלי. הרגשתי שאף אחד לא רואה אותי ומכיר אותי באמת. הרגשתי שאני מתנהגת בצורות מסויימות כי אני אמורה לעשות את זה, ולא כי אני רוצה. שנאתי את מי שהייתי. הרגשתי לא שייכת בתוך עצמי. אני עדיין מרגיש ככה לפעמים.
ואז התחלתי לשאול נשים מה הופך אותן לנשים, וקיבלתי מגוון של תשובות שלא הזדהיתי עם אף אחת מהן. הרוב הגדירו את זה כמעין תחושה פנימית שפשוט לא היתה לי. חשבתי שלא יכול להיות שאני על הקשת הטרנסית כי אני יודעת בוודאות שאני לא גבר, והרגשתי שאני צריך לבחור בין אופציה גרועה לאופציה נוראית יותר.
ואז גיליתי שאני לא חייבת לבחור בין שתי האופציות הללו, ומשהו בתוכי כמו השתחרר. בפעם הראשונה שחברה פנתה אלי במעורבת בכיתי, כי הרגשתי קצת כמו עצמי בפעם הראשונה. החלפתי את המלתחה שלי כמעט לחלוטין. קניתי ביינדר (פריט לבוש שמשטיח את החזה) ועכשיו אני יכולה לבחור אם אני רוצה את החזה שלי באותו יום או לא, ואני הרבה יותר אני. מצאתי את עצמי.
אז מה עם לשון פניה, ולמה דווקא מעורבת?
אם הייתי יכולה, הייתי בוחרת לשון פניה ניטרלית לחלוטין, אבל לצערי אין אופציה כזו בעברית. עברית היא אחת מהשפות היותר ממגדרות שקיימות, וכשהשתמשתי באת/היא הרגשתי שכל הזמן ממגדרים אותי לא נכון ותופסים אותי לא נכון, מה שהוביל להמון דיספוריה. הבעיה היא, שאני גם לא גבר, ולכן גם השימוש באתה/הוא בלבד לא מדוייק לי. ככה הגעתי ללשון המעורבת כאשר יש לי עדיפות קלה לאתה/הוא, זו מרגישה לי האפשרות הכי פחות ממגדרת שאני יכול להשתמש בה בעברית.
לאנשים שמתקשים להשתמש במעורבת אני אומר להשתמש רק באתה/הוא כי אני נראה מאוד נשי ואני רגיל להתפס כאישה, ולכן האופציה הזו גורמת לי לפחות דיספוריה.
אז עכשיו אתם.ן מכירים.ות אותי ואת הדרך שעברתי על מנת למצוא את עצמי קצת יותר לעומק. מקווה שעזרתי לפתוח את הראש לחלק מהא.נשים ושההסבר שלי אולי אפילו עזר למישהו.י להבין את עצמם.ן קצת יותר :)
