האם באמת ישלי קינק של CNC או שזו שורדת האונס שבי שמפנטזת על לקחת שליטה בחזרה על השיט שעברתי?
האם אני באמת רוצה שמישהי תיקח ממני אפילו את המילה "לא" (כמובן שבצורה בטוחה עם מישהי שאני סופר סומכת עליה ואחרי המון תיאום ציפיות ועם מילת בטחון), או שאני רוצה להרגיש שהפעם אני ויתרתי על המילה הזו והיא לא נלקחה ממני בכוח ואכזריות?
אני יודעת שCNC במקרים רבים מקושר לטראומה ועשוי להיות מאוד מרפא, אבל איך מחליטות אם זה משהו שרוצות באמת לנסות או צריך להשאר בגדר הפנטזיה? איך מוודאות שלא מעמיקות את הטראומה מתוך הנסיון להחלים?
במשך תקופה ארוכה פחדתי לאונן כי הפנטזיות שלי הפחידו אותי. היום אני מרשה לעצמי לפנטז אבל פוחד לשתף בפנטזיות, מרגיש שהן מזעזעות מדי ויבהילו את כולם.ן. או יותר גרוע, שיחשבו שאני רוצה לנסות אותן, וינסו בלי לוודא שזה בסדר מבחינתי. כי כשאני מפנטזת על אונס ועל גאנגבאנג ועל להמכר, אני לא רוצה לקחת את הסיכון שמישהי תפרש את הפנטזיה כשאיפה למציאות ותיישם משהו שאני לא מוכנה אליו עדיין. ומצד שני, אם אלו המחשבות שגורמות לי לגמור, אולי אני צריכה לנסות אותן? אולי הן מה שיעשה לי טוב ויספק את היצר החייתי הזה שמאיים כל הזמן להשתלט עלי?
אין לי תשובות, רק שאלות שאני לא בטוחה שחכם לשתף, אבל שיתוף יתר בפני זרים באינטרנט זה התחביב שלי, אז קיבלתם את הפוסט הזה.
