האמת שהערב התחיל לא טוב עבורי. והוא כמובן השתפר.
הגענו, אמרנו שלום, התחבקנו, ערכנו שיחת גבולות.. היה רגע של ניוש שויתרתי עליו כי דיספוריה, ומישהי הכינה לי ביינדר מחבלים מה שיצר לי ג'נדר אופוריה ושמחתי. ואז קיבלנו את ההנחיות הראשונות שלנו. רצו לערוך איזו תחרות ריקודים, לא הבנתי עד הסוף כי הייתי עסוקה בלהכנס לחרדה. זה הזכיר לי את בצפר, ודברים שמזכירים את בצפר זה מפחיד בשבילי. בצפר לא היה תקופה טובה.
עברתי לשבת בחדר ששמנו בו את כל התיקים והבגדים ולפתור קוביה הונגרית של 4×4. אחת מהן הרגיעה אותי שמותר לי ללכת הביתה וזה לא אומר עלי כלום ולא יגרום להן להפסיק להזמין אותי. ביקשתי לחשוב על זה רגע. רציתי קודם להירגע. אז פתרתי את הקוביה ההונגרית. ואז עישנתי. היא באה לבדוק שוב מה קורה איתי, והייתי עוד בהתאוששות.
ואז החלטתי להיות אמיצה ולצאת לראות מה הם עושים. בינתיים הם עברו פעילות ועברו לשחק "נשיכה סטירה". כןכן, כמו המשחק "נשיקה סטירה" של הבת מצוות, רק עם נשיכות במקום נשיקות. ישבתי וצפיתי כמה דקות. היה מצחיק והרגשתי את עצמי נרגעת. היא הציעה לי לשחק איתה וחשבתי לרגע ואז הסכמתי. קיבלתי נשיכה בתחת והיה ממש מוצלח 😊
אח"כ התחלתי להינות והזכרונות קצת מבולגנים לי. הן טפטפו עלינו שעווה והרגשתי את החום הצורב מרגיע אותי ואת עצמי משתחררת כשהגוף שלי מתכווץ מהתחושה הצורבת. הרגשתי את האוויר מתחיל להכנס לריאות וידעתי שאני במרחב בטוח, ושאני מסוגלת להתמודד עם מה שיבוא.
הערב ממשיך ויש קצת אימפאקט - הדרך המהירה והקלה ביותר להפוך את המזוכיסטית שבי למאושרת. בשלב הזה אני כבר משתחררת ונהנית. אני מציצה כל הזמן סביבי והן צוחקות עלי שאני כל הזמן מציצה ומצחקקת (קטע קצת מוזר שלי הוא שאני מצחקקת כשמרביצים לי) ומצליפות בי חזק יותר ומצחיק לי ואני נהנית. באיזשהו שלב מצליפות בנו עם ורדים (בכל זאת קונספט ולנטיין) ובאופן מפתיע זה באמת כואב ואני משועשעת.
בשלב הזה דברים קצת מתפצלים. יש אנאלי עם סטראפ און בצד אחד, מסאז'ים לרגליים באיזור אחר. אני כמובן עושה את הדבר האהוב עלי ומקבלת מכות, מקווה שיישארו סימנים.
שני מקלות כאלה נשברו עלי 😂
הן פותחות את הקינוחים ומאכילות אותנו בשוקולד וקצפת ותותים.
דברים קצת מטושטשים לי, אבל באיזשהו שלב משחררות אותי מהביינדר ומשכיבות אותי על הספה. מישהי מוציאה כוסות רוח ושמה לי אחת על כל ציץ ואחת על כל ירך פנימית. אני גונחת בעונג מהואקום שנוצר על החזה שלי, ואז מכאב כשהיא מהדקת את זה עוד. מצחיק שיש לי כלכך הרבה דיספוריה על החזה שלי ועדיין אני מתענג ממשחק בו. לפעמים אני חושבת שהגוף שלי בוגד בי כשהוא חווה כלכך הרבה עונג ממשהו שגורם לי כלכך הרבה כאב ושנאה עצמית ביומיום, אבל באותו רגע הייתי עסוקה פשוט בלהתענג על הואקום, והתפתלתי מעונג וכאב. בירכיים הפנימיות זה כבר כאב ממש, ומצאתי את עצמי שוכבת ומתפתלת מכאב.
הדבר הבא שאני זוכרת הוא את עצמי עם הראש למטה והתחת למעלה (הכוסות כבר ממזמן לא עלי), ואותן מצליפות בנו אחד אחרי השני. הכלים מתחלפים כשהן עוברות בינינו והופכים לאכזריים יותר ויותר. באיזשהו שלב אני בורחת מההצלפות. "לא אמרת שאת רוצה מכות?" אחת מהן שואלת אותי. "שניה אני חוזרת" אני אומר ואנחנו צוחקות.
בשלב אחר אנחנו נחות קצת, וברגע של בראטיות שובבה אני מוציאה לשון לאחת מהן. היא מנחה אותי לעמוד על שש מולה ולוקחת את הרחביה. לא ברור למה אבל הרחביה הורגת אותי, והיא יודעת את זה. אני מעדיפה משמעותית אפילו קיין. בשלב הזה אני מתה מפחד, מתנצלת ומנסה להתחמק אבל מאוחר מדי. אנחנו סופרות חמש עם הרחביה והן משועשעות כשאני בורחת קדימה עם כל הצלפה ומתקפלת מכאבים. יוצא שאני אומרת שאני מעדיפה קיין על פני רחביה ואחת מהן מביאה קיין קשוח ואני מקבלת גם חמש ממנו. אין ספק, אני מעדיפה את הקיין משמעותית. הכאב של הקיין אמנם צורב מאוד אבל הוא גם נעים, הרחביה פשוט כואב.
הן קושרות אותנו במעגל. אנחנו ארבעה, עם הגב אחד לשני, הידיים מקופלות מאחורי הראש. אחד החבלים עובר דרך הפיות הפתוחים שלנו ומשמש כגאג (שימושי מאוד עבורי בהתחשב בכמה שאני חופרת 😉😂). הן מפעילות אותנו. לכו חמישה צעדים לכיוון הזה. עכשיו לכיוון ההוא. תקפצו. תרקדו, כן, עם הנפות. חמישה סקוואטים לסיום. החבלים מעניקים לי תחושת בטחון כלכך נדירה ואני מרשה לעצמי להשתחרר ולצחוק ולהינות מהסיטואציה.
אנחנו מתחילים להתארגן לסיום ומופיע בפלייליסט שיר שמטרגר אותי. אני מבקשת והן מיד מעבירות אותו, אבל זה מאוחר מדי, ואני בשלב הזה עסוקה בלהדוף את הפלאשבק. אני מזכיר לעצמי שהוא לא באמת שם ולא יכול לפגוע בי יותר, שאני בטוחה, שהיה לי ערב ממש כיפי עם נשים שאני בטוחה ומוגנת איתן. הן מנסות לוודא שאני בסדר כי אני רועדת ואני מתעקשת שאני בסדר ומסתדרת, לא רוצה להרוס את האווירה הטובה.
והעניין הוא, שבאמת הצלחתי להדוף ולמנוע את הפלאשבק, כי הייתי במרחב בטוח והרגשתי מוגנת. כי היה ערב מדהים וסירבתי לאפשר לטריגר לצבוע אותו בכאב. כי אני במקום כלכך אחר היום והבדס"מ שלי כלכך בריא שאני יודע ששום דבר לא יכול להחזיר אותי למקומות האפלים שהייתי בהם בעבר.
אז היו לא מעט טריגרים, ועדיין הצלחתי להינות והיה ערב מדהים. אני כלכך שמחה שהחלטתי להשאר ולא ברחתי בהתחלה. אני כלכך שמח שאני מצליח להקיף את עצמי היום בשולטות שבאמת מבינות בדס"מ ויודעות לשמור עלי ולדאוג לי תוך כדי. אני כלכך מודה על כל ערב כזה שאני מוזמן אליו, על הרגישות, על האכפתיות, על הדאגה. אני כלכך מעריך את כל ההשקעה שאני יודע שאני דורש והן מעניקות לי בלי להניד עפעף.
ואני כלכך גאה בעצמי על ההתמודדות.
