אני כותבת

החלמה ממחלות נפש היא לא ליניארית, ובימים כמו היום, אני מנסה לזכור את זה.

החלמה ממחלות נפש היא צעד אחד קדימה ואז שלושה אחורה. היא שיעור ריקוד מטופש. ואני? אני שונאת לרקוד.

החלמה ממחלות נפש היא להרגיש שאת משתפרת ומוצאת את עצמך ואז ליפול לתהומות יותר עמוקים משזכרת שאת יכולה להגיע אליהם. החלמה ממחלות נפש היא לראות את עצמך מאבדת כל טיפת התקדמות שהצלחת לבצע, היא ייאוש וחוסר יכולת לראות קדימה. היא להלחם בשיניים על כל צעד קטנטן קדימה, ואז ליפול ברגע של חוסר תשומת לב.

החלמה ממחלות נפש היא כאב שאני לא יכולה להתחיל לתאר. שום כאב פיזי שחוויתי (ויצא לי לשבור רגליים, לנקוע קרסוליים ואפילו להדרס פעם אחת) לא מתקרב אפילו לרמות הכאב שאני חווה כרגע. אין לי איך לתאר את החוויה הזו למי שלא עבר אותה, חוץ מלהגיד שזה כנראה הדבר הכי כואב שחוויתם והרבה יותר. החלמה ממחלות נפש היא אומללות והיא מלחמה יומיומית ובימים שבהם אני מפסידה אני בקושי מצליחה להרגיש אנושית. אני בקושי מצליחה להרגיש קיימת.

הלוואי שהיה משהו בעולם שיכל להכין אותי לכאב שאני נאלצת להתמודד איתו על בסיס יומי. הלוואי שלצוותים הרפואיים היו תשובות. הלוואי שלא הייתי צריכה להלחם על כל אבחנה. הלוואי שמישהו היה יודע מה לא בסדר איתי ואיך לעזאזל לתקן את זה, כי כרגע, אני נוסעת בפול גז על ניוטרל. אני נותנת כל מה שישלי לתת ואת כל מה שאין לי לתת ואני מרגישה את עצמי מחליקה אחורה במדרון החלקלק, וכל פעם שאני חושבת שהגעתי לתהום הנמוכה ביותר שאפשר להגיע אליה, אני מוצאת את עצמי באחת נמוכה יותר.

 

כן, אני דרמטית. אני בכיינית ועושה סיפור. אבל אני עושה סיפור כי זה פאקינג סיפור. כי כואב לי כלכך ואני אפילו לא יכולה לצרוח. כי אין מילים שיתארו את העוצמות של מה שאני חווה. כי אין לי אוויר ואני רועדת ובוכה ודופקת את הראש בקיר וחותכת ואני מוקפת באנשים שאוהבים אותי ומרגישה כלכך פאקינג בודדה וכי פגעו בי כלכך הרבה אנשים בדרכים שרוב האנשים אפילו לא מתארים ולא נשאר בי כלום חוץ מייאוש וכאב צורב.

 

אני יודעת שיהיה בסדר. אני יודעת שאני אהיה בסדר. אבל כרגע, כרגע אני לא קרובה ללהיות בסדר, ואני צריכה עזרה ואני לא יודעת מאיפה להתחיל לחפש אותה ונגמרים לי הכוחות, נגמרת לי היכולת להלחם.

 

אז הנה שיר שמתאר קצת את החוויה של החלמה ממחלות נפש. אני מזדהה עם כל מילה (תרגום חופשי שלי יגיע אחרי המילים באנגלית):

 

I expected the exhaustion

And the days i couldn't get outta bed

I expected the prescriptions

And the pain I felt in my head

I thought slowly I'd start feeling better

I'd stitch my life back together

One day at a time

In one long straight line

 

But healing fucking hurts sometimes

I wish I would've known

I probably would've closed my eyes

Waited till it was all over

It gets better till it just gets worse

A full time job isn't this much work

I know that I'll survive but

Healing fucking hurts sometimes

 

I expected

For a few weeks

I might not feel quite like myself

I expected

Someone to tell me

Some explanation for what I felt

But now it's been more than a year and

I still don't have any clear cut answers

And askin just feels like slippin backwards

 

Yeah healing fucking hurts sometimes

I wish I would've known

I probably should've closed my eyes

Waited till it was all over

Yeah it gets better till it just gets worse

A full time job isn't this much work

I'll know that I'll survive but

Healing fucking hurts sometimes

 

Ohhh, ohhh, ohhh

No one told me

It would get this lonely, I

Spent 6 months piecing back together

Who I was, will it be forever

So jaded

Done with being patient, I'm

Sick of hearing that I'll be fine

 

Cuz healing fucking hurts sometimes

I wish I would've known

And someone told me to close my eyes

Wait until it was all over

Yeah it gets better till it just gets worse

A full time job isn't this much work

I know that I survived but

Healing fucking hurts sometimes

 

ציפיתי לתשישות

ולימים שבהם לא יכולתי לצאת מהמיטה

ציפיתי למרשמים

ולכאב שהרגשתי בראש

חשבתי שאתחיל להרגיש טוב יותר לאטי

שאתפור את חיי בחזרה

כל יום ביומו

בקו ארוך וישר

 

אבל החלמה פאקינג כואבת לפעמים

הלוואי שהייתי יודעת

כנראה שהייתי עוצמת עיניים

מחכה שזה ייגמר

זה משתפר עד שזה רק מדרדר

עבודה במשרה מלאה לא דורשת כלכך הרבה מאמץ

אני יודעת שאשרוד אבל

החלמה פאקינג כואבת לפעמים

 

ציפיתי

שבמשך כמה שבועות

אני לא ארגיש כלכך כמו עצמי

ציפיתי

שמישהו ייתן לי

איזשהם הסברים לאיך שאני מרגישה

אבל עכשיו עברה כבר יותר משנה 

ועדיין אין לי תשובות ברורות

ולשאול מרגיש פשוט כמו להדרדר בחזרה

 

החלמה פאקינג כואבת לפעמים....

 

אף אחד לא אמר לי

שזה יהיה כלכך בודד, אני

ביליתי 6 חודשים בלאסוף ולהרכיב מחדש את החלקים

מי שהייתי, האם זה יהיה לנצח

אני כלכך תשושה ושחוקה

סיימתי להיות סבלנית

נמאס לי לשמוע שאני אהיה בסדר

 

כי החלמה פאקינג כואבת לפעמים...