אני כותבת

כשהיא צובטת לי את הפטמה ברנדומליות באמצע החיים, ברחוב.

כשהיא מחבקת אותי.

כשהיא נותנת לי יד כשחוצים כביש.

כשהיא נותנת לי לחבק את הרגל שלה.

כשהיא מצליחה להוציא מתוכי בשניה את הזונה הקטנה.

כשהיא מנשקת לי את הראש.

כשהיא מכריחה אותי לשמור על עצמי.

כשהיא דוחפת לי אצבעות לתחת.

כשהיא אומרת שהיא גאה בי.

כשהיא אומרת שאני שלה.

כשהיא שולחת אותי לכתוב שורות.

כשהיא משפילה אותי.

כשהיא מחזקת אותי.

כשהיא מוכיחה לי שיש בי כוחות שלא ידעתי שקיימים.

כשהיא עושה ממני הדבר הקטן והעלוב בעולם, הדבר הקטן והעלוב שלה.

כשהיא משחקת עם הילדה הפנימית שלי.

כשהיא היא, וכשאני אני.

אני הכי אוהבת כשהיא היא ואני אני.