לפני 11 חודשים. 3 ביוני 2023 בשעה 15:37
למה קשה לי כלכך הרבה יותר לדבר על הטראומת ילדות שלי מעל הטראומה מהנערות.
שתיהן טראומות מיניות. בשתיהן ישלי איזושהי רמה של אחריות (בעיני לפחות). ועדיין, על אחת אני מדברת בלי סוף, ואת השניה אני נמנעת מלהזכיר.
אולי זה כי בטראומת ילדות אני לא יכולה להאשים אף אחד. אולי זה כי זו לא רק הטראומה שלי לספר. אולי זה כי אני כלכך מאשימה את עצמי.
ככה או ככה, הדברים נפתחו עם הפסיכולוגית בפגישה האחרונה, ובפעם הראשונה בחיי אני מרשה לעצמי להרגיש קורבן על מה שעברתי. וזה כלכך פאקינג כואב. אני מרגישה שאני טובעת בים הזכרונות של הטראומה הממושכת שעברתי, והולך ונגמר לי האוויר. הגוף שלי חלש ואני רוצה לוותר ולתת לזכרונות לשטוף אותי ולהפוך למציאות.
הייתי בת 5. 5. אני רוצה את הילדות שלי בחזרה.
