אני כותבת

אם יש משהו שהייתי בטוחה בו לגבי עצמי הוא שאני לא קנאית. והנה, אני מקנאה.

מיס מצאה לה מזוכיסט. הוא לא נשלט, ולא באמת מאיים על המקום שלי.

אבל אני רגילה להיות המזוכיסטית של א.נשים, לא הנשלטת, ואני מרגישה שאיכשהו נלקח ממני תואר המזוכיסטית. אני מאוד מזוכיסטית. אני באמת נהנית מכאב ומסוגלת אפילו לגמור ממנו ללא גירוי נוסף. אבל הוא יותר מזוכיסט ממני בכמה רמות, ואני פתאום מרגישה לא טובה מספיק.

מיס מזכירה לי שאני מקום ראשון ושאני נשלטת שלה ולא מזוכיסטית, אבל יש בי חלק ששבור כבר הרבה שנים ופתאום אני מוצפת.

עברתי טראומה מינית בגיל צעיר מאוד ולמדתי שהערך שלי נמדד במה שאני יכולה לתת מבחינה מינית ובדסמית. אני יודעת שזה לא נכון. אני יודעת שאני כלכך הרבה מעבר לכמה אני סופגת, ועדיין בכל פעם שיש איום כלשהו על היכולת שלי להיענות לרצונות הפרטנרית שלי, אני מרגישה נורא אשמה, ונכנסת לחרדת נטישה מטורפת.

זה שלי, אני יודעת שהבעיה אצלי. אני זו שלמדה לבסס את הדימוי העצמי שלה בדרכים לא בריאות. אני זו שלא רואה מה אני שווה. אני זו שלא מאמינה מספיק בקשר. ובגלל זה אני זו שפוחדת.

אז מסתבר שאני מקנאה... מי ידע

אני אוסיף גם נימה חיובית לפוסט הזה ואשתף שמיס ואני היינו בדאנגן ביחד והיה נפלא. פוסט בנושא יעלה בהמשך, אבל אתחיל ואספר שעשיתי אותה מאוד גאה, ושסיימתי את הסשן רועדת ועם דמעות של שחרור והקלה. למי שסקרן יש את הפוסט שלה בנושא ממש כאן:

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=158060

תודה שלקחת אותי להיות שלך מיס. תודה שאת שומרת לי את המקום הראשון. תודה שאת דואגת לי ומקשיבה לי. תודה שאת כאן בשבילי. פשוט תודה עלייך ❤