אני כותבת

אני בת 23. זה די מטורף בהתחשב בעובדה שלא דמיינתי את עצמי מגיעה לגיל 18.

אבא פעם אמר לי שנעשים מבוגרים בגיל 24, מה שאומר שנשארה לי שנה אחרונה להיות ילדה. ואני עומדת לנצל כל רגע ממנה.

די מטורף איך למדתי לנצל את הטוב שבחיים עד תום. עם הקלפים שחולקו לי, זה שאני יוצאת מהמיטה זה נס, ואני עדיין מתעקשת לקחת את עצמי בידיים וללמוד ולהפגש עם חברות וללכת לסשנים. אני עדיין מתעקשת לחיות את החיים שלי ולהינות מהם.

אני כלכך שמחה על האנשים שישלי בחיים. אני כלכך מודה על מיס. אני מודה לעצמי שאפשרתי לעצמי להפתח ולבטוח בה, ולמרות כל בעיות האמון והטראומות שלי העזתי ליצור קשר אמיתי ועמוק וכנה. אני גאה בעצמי על התהליך שעברתי בחיי שאיפשר לי להגיע לקשר הנכון והמדוייק הזה.

בדיוק נכנסתי לקהילה תומכת למתמודדי נפש ודברים מתחילים להיראות קצת פחות אפורים. אני מקבלת תמיכה שאני כלכך זקוקה לה וזוכה לעבוד בטיפול על הטראומות שלי.

אני במקום טוב יותר משאי פעם דמיינתי שאגיע אליו. ואני גאה בעצמי על זה, כי טיפסתי לשם בעצמי בידיים מדממות.

אני לא יודעת מה הפואנטה או אם יצא קוהרנטי, אבל אני יודעת שיצא כנה. זו אני. אלו החיים שלי. ואני שורדת אותם בגבורה.