אני כותבת

אבל הראש לא יודע מה. אין לי תוכן לכתוב. אני פשוט צריכה לכתוב.

אז בואו אני אספר לכם קצת על המצב שלי.

אני נמצאת כרגע בהוסטל לנפגעות טראומה מינית.

כל החוויה מבלבלת ומציפה. חצי מהזמן באלי להקיא מחרדה. או סתם לברוח מכאן הביתה. הגיע היום להוסטל מישהו שאני מכירה לרעה. ממש נכנס, כמטופל. זה שבר אותי. הרגשתי שניפצו לי את הבטחון במקום שאמור להיות הכי בטוח. רציתי לברוח, רציתי לצרוח, אבל במקום זה ישבתי בחדר ובכיתי בדממה. בכללי, אני טובה בלבכות לבד בחדר בדממה. אני ממש גרועה בלבקש עזרה. עכשיו אני צריכה עזרה. אבל אני כותבת במקום.

הדחף שלי לפגיעה עצמית מזעזע.

אני אלך לקבל לי עזרה.

נתעדכן.