אז מיס חגגה יומולדת בפליי פארטי בשבת האחרונה, והגיע הזמן לכתוב על הסשן המדהים שהיה לי בה.
היא מוציאה את הנרות ופותחת אותם, מראה בהתלהבות כמה צבעים יש לה. אני מחבקת לה את היד בפחד, והיא אומרת: "זה מתחנן על חייו!". אני מסמיקה ונרטבת, יודעת שזו בדיוק הסיטואציה. אני מתחננת על חיי.
"חולצה." היא אומרת, ואני שמסוחררת מהפחד אפילו לא מבינה מה היא אומרת. "חולצה, אני לא אגיד שוב.". אני פושטת את החולצה שלי ונשארת בחצאית השחורה האלגנטית ובחזיה שחורה. היא משכיבה אותי על הבטן ומתחילה לטפטף שעווה על הגב שלי. אני מתכווצת בכאב בשקט.
יש יותר מדי רוח והנרות נכבים לה, אז אנחנו עוברות למעלה, לפליי רום. היא משכיבה אותי שוב על הבטן ומסביבנו מתאסף קהל לצפות במופע. היא ממשיכה עם השעווה, מחליפה נרות וגורמת לי להתכווץ ולגנוח בכאב שורף ומתקתק. כשאני לא מסוגלת להכיל את הכאב יותר אני קוראת "צהוב", והיא מפסיקה עם הנרות ומתחילה להצליף בישבן שלי, ממנו היא מורידה בקלילות את החצאית. אני מתכווצת בכאב עם כל הצלפה, בזמן שהיא מחליפה מכלי אכזרי אחד לכלי אכזרי אפילו יותר. בשלב מסויים אני גונחת והיא אומרת לי "תגמרי זונה, מותר לך". אני מתפוצצת בגמירה מההצלפות שרק מתחזקות. היא מחליפה כלי ומאשרת לי לגמור גם ממנו. אני מתפוצצת, גונחת בעצמה. "חזק יותר, שכולם ישמעו אותך גומרת זונה", ואני גונחת אפילו יותר חזק, גומרת בכל הכוח.
מיס עוברת לסיד. סיד הוא שוט גומי אכזרי במיוחד. אני פולטת "אאוץ'" והיא מחייכת באכזריות וממשיכה. "עד אדום" היא אומרת, ואני גונחת ומתכווצת בכאב, נחושה להחזיק כמה שיותר ולהוכיח את עצמי כמקום ראשון. אני סופגת את סיד עוד כמה דקות ולבסוף היא שואלת אותי צבע. אני משיבה שירוק. היא שואלת אותי אם לא צהוב, ואני משיבה שכן צהוב, והיא עוצרת. היא מצלמת לי את התחת המדמם והגב מכוסה השעווה שלי, ואני מתרגשת לראות את התמונה. אני מתיישבת וקולטת את קהל הצופים מוחא לנו כפיים, מסתבר שדפקנו חתיכת שואו. אני מסמיקה במבוכה בזמן שאחד הצופים אומר "איזה סף כאב, וואו!". מיס מתיישבת לידי ומחבקת אותי ואני צפה באגם של אושר ושחרור עילאיים.
התמונה המדוברת:
