אני על הברכיים מולה. היא יושבת בנוחות על הספה.
"מעכשיו ועד שאני אומרת אחרת, את כלבה. אין לעמוד, אין לדבר, רק לנבוח. ברור כלבה?"
"כן מיס"
"את מדברת."
"ווף ווף"
"יופי כלבה טובה"
כבר בשלב המוקדם הזה מצאתי את עצמי יושבת רטובה ומצפה בכיליון עיניים להוראות.
היא מניחה קערה של מים על הרצפה ומסבירה "מכאן את שותה עד שאגיד אחרת. מובן?"
"ווף ווף"
"על כל תרגיל שתצליחי לבצע, תקבלי סטירה. אני יודעת מה הפרסים שלך סוטה קטנה"
"ווף ווף" אני אומרת במבוכה
"לא שמעתי"
"ווף ווף" אני קוראת, בטוחה שכל השכנים שומעים אותי.
"כלבה טובה" היא אומרת באותו טון שהיא משתמשת בו לכלבה האמיתית שלה, ונותנת לי סטירה קטנה.
"עכשיו נלמד אותך לעשות סיבוב".
"סיבוב" היא אומרת ומובילה אותי עם היד הקמוצה שלה ליד הפנים שלי.
אני בוערת במבוכה והולכת במעגל אחרי היד שלה. לבסוף אני מתיישבת זקופה על הברכיים ומחכה בדממה לקבל את הסטירה שלי. והיא מגיעה. הפעם זו כבר לא סטירה מלטפת, ואני מרגישה את הצריבה מבעירה אותי.
"עכשיו צד שני" היא אומרת, ואני הולכת על שש אחרי היד שלה.
"כלבה טובה" היא אומרת ואני נובחת בגאווה. היא סוטרת לי, הפעם באמת חזק, ואני נשארת המומה לרגע מהכאב הצורב בלחיי.
בשלב הזה היא נותנת לי קצת מנוחה מהתרגילים. אני יושבת בין רגליה, משעינה עליה את הראש, והיא מלטפת אותי ממש כמו שמלטפים כלב.
אני צמאה והולכת על שש לקערה שלי ומנסה לשתות. כמובן שאני בקושי מצליחה להכניס מים לפה ככה ואני מוצאת את עצמי נאבקת בלשון על כל טיפה. מיס מסתכלת עלי בגיחוך ואני מסמיקה אך ממשיכה לנסות להרוות את צמאוני אפילו במעט. מה שכמובן לא עובד.
כשאני מוותרת אני חוזרת לבין הרגליים שלה, אבל בשלב הזה כבר יש לה משהו חדש שהיא רוצה לנסות.
היא קושרת אותי בקולר ורצועה ומובילה אותי לדלת.
"היא אשכרה עומדת להוציא אותי ככה מהבית?!" אני חושבת בהלם, כל נים בגופי צורח לברוח אבל אני נושמת עמוק וסומכת עליה ומשחררת. אני שלה. היא יודעת מה נכון לי.
היא פותחת את הדלת ואנחנו יוצאות לגרם המדרגות שמאחורי הבית שלה. הוא מוסתר יחסית ואני נושמת לרווחה. היא מורידה אותי במדרגות. אני כמובן כמעט נופלת איזה שלוש פעמים, אני הרי על שש, אבל אני צולחת את המשימה.
"ו..אפ" היא אומרת ומתחילה לעלות במדרגות. אני בוהה בגרם המדרגות שנראה עצום מהזווית הנמוכה החדשה שלי ולא מבינה איך אני עומדת לצלוח את האתגר הזה.
"אפ" היא אומרת שוב ומושכת לי ברצועה. אני מתעשתת וממהרת להתחיל לטפס במעלה המדרגות.
"אפ" היא אומרת כל פעם שאני נעצרת לנשום, ובסופו של דבר אנחנו מגיעות לראש המדרגות.
"כלבה טובה" היא אומרת, והפעם נותנת לי סטירה מצלצלת.
אנחנו חוזרות פנימה ובשלב הזה אני מתה מצמא. אני ממהרת להגיע לקערת המים שלי, נאבקת שוב על כל טיפה. מיס צופה בי בשעשוע.
כשאני מוותרת על לשתות בפעם השניה, מיס משקה אותי בכוס מים ואני גומעת בשקיקה. היא משחררת את הרצועה ואני יושבת מולה, מצפה להוראה הבאה.
היא מלטפת לי את הראש ומושיבה אותי בין הרגליים שלה, ממשיכה ללטף ולחבק אותי.
"את יכולה לדבר" היא אומרת, ואני שותקת לעוד רגע קט ואז מתחילה לדבר.
"תודה מיס" זה כל מה שיוצא לי.
