יצא לי לחשוב על האקסית שלי ועל זה שיש קשרים שלא נועדו להחזיק לנצח וזה בסדר ומותר. יש קשרים זמניים, שנכונים לשני הצדדים בתקופה מסויימת ומפסיקים להיות מדוייקים באיזשהו שלב.
האקסית שלי ואני נכנסנו למערכת יחסים בידיעה שהיא לא תחזיק לנצח. היו לנו יותר מדי בעיות כדי להחזיק לנצח; החל מדעות פוליטיות וכלה בהיותי אל-הורית כשהיא מאוד רוצה ילדים, או משיכה מינית שאף פעם לא היתה שם במלואה מצדה. ועדיין, החלטנו להכנס לזה. כי באותו רגע היינו שתי ילדות מאוהבות ורצינו אחת את השניה יותר מכל דבר אחר בעולם, ואולי היתה אפילו תפילה שקטה שאיכשהו דברים יעבדו כנגד כל הסיכויים.
ויצאנו כמה חודשים וזה היה מדהים. אני מתגעגעת ללהיות מאוהבת, להסתכל על מישהי ולרגע לא לראות פגמים, להתרגש כשהיא מסתכלת עלי, ולהרגיש את הלב שלי רוטט בכל פעם שאנחנו מחזיקות ידיים. אני מתגעגעת לכרבולים בעירום וסדרות מטופשות, אני מתגעגעת ללהתרגש מזה שמחזיקות ידיים.
ואז זה נגמר. אני אמונוגמית והיא מונוגמית וזה היה פער שלא מצאנו איך לגשר עליו. היא לא יכלה לסבול את הרעיון שאהיה עם אחרות, ואני הרגשתי כלואה במערכת יחסים מסוג אחד בלבד. פער נוסף שלא היה ניתן לגישור היה שהיא פשוט סטרייטית ואמנם התאהבה בי רומנטית, אבל היא מעולם לא באמת נמשכה אלי מינית, והגענו למסקנה שמגיעה לי מישהי שתסתכל עלי כמו שאני מסתכלת עליה, ולה מגיע להסתכל על מישהו כמו שאני מסתכלת עליה.
וזה נגמר. ואני מסתכלת אחורה ואני לא מתחרטת על כלום. וכן, כאב לי, ונשבר לי הלב, ואיבדתי לתקופה את תחושת הבטחון שלי, אבל תחושת הבטחון שהיא העניקה לי שווה את זה לגמרי. ואני באמת שמחה שזה היה ושמחה שזה נגמר בזמן ובצורה יפה, כי היום אנחנו עדיין חברות טובות. אז אולי יש קשרים שנועדו להיות זמניים. אולי זה בסדר להכנס לקשר בידיעה שהוא לא יחזיק לנצח אבל הוא כלכך טוב לי לעכשיו שלא אכפת לי. אולי זה בסדר ללכת ואולי זה בסדר שיילכו ממני. אולי קשרים הם דבר מורכב יותר משהעזתי להעלות בדעתי, ואנשים הם דבר מורכב יותר משאי פעם נוכל להבין, ואולי זה בסדר לא להבין. אולי זה בסדר לשחרר.
אולי אפשר לקחת נשימה.
