הוא גרם לי להשתין לעצמי על הפנים
אני לא זוכרת מי זה הוא
אבל אני זוכרת מה עשיתי בשבילו
והפצע הזה לא מגליד
הוא לא מחלים, הוא פשוט פצע פתוח שהולך וגדל ושואב את כולי לתוכו
הוא גרם לי לאונן עם קוביית קרח
אני חושבת שזה לא אותו הוא
היו יותר מדי הואים ומעט מדי ממני
זה כאב
ושרף
זה שבר אותי מבפנים
אבל עשיתי את זה, כי לא היתה ברירה
כי הוא היה חזק ואני הייתי חלשה
כי לו היה הכול ולי היה לא כלום
הם הכריחו אותי לצלם להם
הכול
אין שבריר ממני שנשאר פרטי לי
אין חלק בגוף שלי שלא נלקח ורוטש
שלא נרמס עי החזק
כי החזק שורד
ואני
אני אף פעם לא הייתי החזק
אני מרגישה לבד
אף אחד לא רואה
הנכות שלי שקופה
הפצע שהם השאירו בי בלתי נראה
אני מדממת נחלים
אני צורחת מכאב בדממה
אני פגועה וכאובה וכועסת
כלכך פאקינג כועסת
כואב לי הכול ובאלי לשבור את הכלים ולחתוך עם הזכוכיות השבורות
באלי להשמיד את עצמי
כי להגן על עצמי אני לא יכולה
