אני כותבת

אני שורדת אונס. הרבה אונס.

למען האמת, אני שורדת של כלכך הרבה שנים של התעללות מינית, שהתעללות מינית הפכה לדבר המוכר והידוע.

האם סבלתי מכל רגע? דפנטלי.

האם אני אסבול אם זה יקרה היום? כנראה אפילו יותר מפעם כי עכשיו אני מודעת ולא מנותקת מזה כמו פעם

אני לא באמת רוצה להיאנס. אף אחת לא באמת רוצה להיאנס.

אבל כשאונס הוא כל מה שאת מכירה, המקום הלא בטוח הזה הופך לבית מתעלל שאת חוזרת אליו שוב ושוב, באמונה שהפעם הוא יהיה בטוח יותר, הפעם הוא לא יתעלל. הפעם המכות ירגישו כמו חיבוק.

כמובן שזה אף פעם לא עובד, והבית המתעלל הזה רק מתעלל בך יותר ויותר.

אבל יש ימים

שבהם אני מתגעגעת לבית המתעלל שגדלתי בו.

כי גדלתי בתוך התעללות מינית (לא בבית), וזה כל מה שאני מכירה.