אז אתמול מר בחור הביא לי מוצץ למבוגרים.
ובשביל רוב הא.נשים, מוצץ כזה משמש למשחק גילאי.
בשבילי הוא קצת אחר.
קצת ארוך אבל שווה קריאה.
אני מאובחנת עם הפרעה שנקראת did.
ובמילים פשוטות ופחות מקצועיות?
כולנו נולדים שברים רגשיים שנועדו כל אחד לענות על צורך מסויים. כשהכול בסדר והנפש מתעצבת כמו שהיא אמורה, החלקים האלה מתאחים לאישיות אחת שיודעת לענות על כל הצרכים שלנו. אצל א.נשים עם דיד, בעקבות טראומה חמורה בגילאים שבהם האישיות מתעצבת (איזור 0-9 בדכ), החלקים הללו בונים ביניהם חומות אמנזיה (שכחה), וכל אחד מהם מתפתח לאישיות בפני עצמה, עם הזכרונות והחוויות רק של החלק הספציפי שהיא מבוססת עליו. כלומר, יש אישיויות שנועדו להגן מדברים מסויימים (למשל אצלי יסמין ופרוזן מחזיקים חרדה, או אוליביה מגנה על שאר המערכת מפני סיטואציות מיניות ו/או בדסמיות כי האחרים לא מסוגלים להכיל את הדברים הללו), יש אישיויות שנועדו להחזיק רגשות או תחושות מסויימים.ות (למשל טום מחזיק דכאון ולילי מחזיקה חרדת נטישה), יש אישיויות שנועדו להחזיק את הזכרונות המפורטים של הטראומה (למשל לילי אצלי מחזיקה את רוב הטראומה מהילדות) וכן הלאה.
בין היתר, יש לי (ולרוב מי שסובל.ת מההפרעה) זהויות בגילאים שונים. הקטן ביותר אצלי במערכת הוא קאי (בן 3), אחכ איבי (בת 5), ליילה (בת 8), לילי (בת 12), וכן הלאה. הליטלים האלה הם לא ליטל ספייס שאתם מכירים בבדסמ. בבדסמ ליטל הוא בנאדם בוגר עם תודעה של בוגר שבוחר להתנהג כמו ילד קטן, בדכ כדי לקבל תחושת בטחון והענקה של יחס אוהב והורי. הליטלים שלי יותר מזכירים ריגרסיה גילאית קיצונית. הם מחזיקים תודעה והבנה של העולם כמו ילדים קטנים (למשל איבי עד לא מזמן חשבה שהיא פשוט מניחה את הטלפון על המכשיר ומקבלת מתנה מה שהיא רוצה, ולא הבינה את המשמעות של כסף והתרגום שלו לעבודה קשה). הם לא יכולים לתת הסכמה למין ו/או בדסמ. חלקם אוהבים מוזיקה אחרת מהבוגרים (לאיבי יש ממש פלייליסט משלה), אוכל אחר, תחומי עיסוק ותחביבים אחרים (למשל קאי ממש נהנה להיות "בראט" ולהיענש בעונשים לא מיניים כמו נשיכות או שריטות, בזמן שאני, אוליביה, ילדה טובה וצייתנית יחסית). הם ממש ילדים.
זו גם הסיבה שאני לא לוקחת חלק במשחק גילאי - כשמתייחסים אלי כמו לילדה הליטלים יוצאים לפרונט והסיטואציה כבר לא יכולה להיות באמת בדסמית ו/או מינית. האמת היא שהפחד הכי גדול של איבי הוא שיחשבו שהיא אני ויסשנו אותה, לכן עבדנו מאוד גם על לזהות ולתקשר מי בפרונט, למרות שכל פרטנר.ית שלא הי(ת)ה פגיעה מינית זיהה את הילדים.ות ושמשהו לא בסדר ועצר/לא התחיל את הסיטואציה.
אז כמובן שכל פרטנר.ית שלי מודע.ת להפרעה ואנחנו מדברים עליה לעומק ומתקשרים אותה. ומר בחור, שידע על ההפרעה, החליט להביא לנו מוצץ שיתאים לפה שלנו, כדי שיהיה לליטלים.ות שלנו. איבי כלכך התרגשה שהיא כמעט התחילה לבכות. והמוצץ יפהפה. עבודת יד של אישה כשרונית, יצירתית, אמנותית, ומבריקה.
אז תודה ליצרנית של המוצץ, ותודה למר בחור. זה לא מובן מאליו שרואים אותנו ככה, ובאמת מנסים לעזור, לכבד, להבין, ואפילו לטפל ולדאוג באיזשהו מקום.
תודה על הכול ❤
