אני כותבת

חשבתי שנאנסתי כבר מספיק פעמים, שאת האונס הבא אני אפילו לא ארגיש

אבל הנה אני, נאנסת על ידי חבר בקהילה שאני מרגישה הכי בטוחה בה בעולם

וזה קשה בדיוק כמו בפעם הראשונה.

זה שובר בדיוק כמו בפעם הראשונה. 

זה לוקח ממך דברים בדיוק כמו בפעם הראשונה.

לוקח את תחושת הבטחון שלך בקהילה ובעולם. בגברים. באנשים. 

הוא לקח ממני את האימפאקט.

ואני יושבת בפלאשבקים ובוכה שאני רוצה שהוא יעצור.

וזה לא עוזר, הוא לא עוצר בפלאשבק. 

בדיוק כמו שהוא לא עצר אז כשאמרתי לא.

הוא מחזיק אותי ואומר "עוד קצת". 

עוד קצת.

ועוד קצת זה מה שאני הייתי אומרת לעצמי בפלאשבקים כדי להבטיח לעצמי שהם יעברו.

עוד קצת וזה יעבור.

הוא לקח גם את זה.

ועכשיו אני לא יודעת אם ומתי זה יעבור. 

אני רק יודעת שכרגע, כואב לי.

כלכך כלכך כואב לי.