אני לא יודעת מה לכתוב
אבל אני צריכה
אני מרגישה את זה בעצמות
טוב לי ורע לי במקביל
על הנייר, הכול בסדר
אבל אני כל הזמן בחרדה
על הנייר אני עובדת 5-6 משמרות של שבע שעות בשבוע, נמצאת בניצניו של קשר משמעותי חדש, מוכלת, אהובה, לא שקופה
אבל מבפנים
מבפנים כלכך כואב לי
כל הזמן
והכאב הזה,
הוא לא הולך לשום מקום
הוא פשוט כואב
ושום כמות של חיבוקים והכלה ואהבה לא מעבירה אותו
והפחד
הפחד משתק
הפחד לאבד, הפחד לחזור אחורה
הפחד שעדיין קיים מהאנושות בכללותה ומכל פרט ופרט בה
והוא מקפיא את עצמותיי
והוא כלכך קר
ואני רועדת
ואז יש ימים של פלאשבקים, ואני נשרפת על המוקד.
אני לא בטוחה מה החטא שלי,
אולי זה שאני מדברת
אולי זה שאני ממשיכה
אולי זה שאני לא נותנת לזה לבלוע ולהשמיד אותי
שאני לא נותנת להם לבלוע ולהשמיד אותי
אבל אני מרגישה את הלהבות צורבות לי את העור
זה כואב כשזה קפוא וזה כואב כשזה צורב
זה כואב כשזה קר וכשזה חם
כשזה יפה ומכוער
והאמת
שזה בעיקר שקוף
ואני בעיקר שקופה
אני בעיקר שקופה
