אני חושבת שכולכם לא עברתם מספיק שיט בחיים שלכם. כולכם. כל האנשים בעולם.
אין לכם מושג מה זה קושי, או כאב, או פחד אמיתי. אתם אוהבים להשתמש במילים גדולות שאין לכם מושג איך מרגישות. אתם חבורה של צבועים ושקרנים.
אתם ככ אוהבים להגיד שבריאות נפשית חשובה אבל אם אני אגיד בעבודה שאני חולה נפשית מכדי לעבוד היום לא יקבלו את זה. וזה נוח לקבל את הבחורה שמדי פעם יש לה התקף חרדה קל, אבל כשאתם רואים אותי שורטת את עצמי עד זוב דם כי אני מנסה להוריד את היד שלו ממני בפלאשבק אני משוגעת על כל הראש.
אתם אוהבים להציל את הבחורות האבודות עד שהן לא מצחצחות שיניים ולא מתקלחות. אתם אוהבים אותי עד שאני מראה פאקינג סימפטומים. כל הכבוד. חבורת שקרנים מזדיינים.
ואתם אוהבים מוזיקה שמעלה מודעות לדכאון וחרדה אבל כשזה מגיע לבחור שצורח למיקרופון "אלוהים אני לא רוצה להיות חולה ומגעיל ודוחה". אתם אוהבים כשזה נוח, כשזה נעים לאוזן. אתם נורא מצטערים על מה שעברתי בלי שיהיה לכם מושג איך זה מרגיש.
וקצת נשבר לי.
לא רוצה להעמיד פנים שאני בסדר יותר.
לא רוצה אנשים שמקבלים אותי רק בטוב.
וזה אומר לצערי, שאני לא רוצה אנשים בכלל.
