הבעיה שלי היא שאני לא יכולה לצאת לדייטים כמו בנאדם נורמלי.
אני צריכה חיבור רגשי עמוק כדי ליצור קשר משמעותי.
ובחיבור רגשי עמוק אני מתכוונת לאני צריכה שיהיה לך אכפת ממני לפני ומעבר לזה שאתה רוצה לזיין אותי.
אני צריכה שתראה אותי קודם כבנאדם. אני צריכה שתרצה להכיר את כל הזהויות שלי. אני צריכה שכשתעצב אותי תראה את טובתי באותה מידה שאתה רואה את טובתך. אני צריכה חיבוקים אותנטיים, שלא נועדו להשכיב אותי בסוף. אני צריכה להאמין שגם אם לא יקרה בינינו שוםדבר מיני/בדסמי לעולם, נהיה חברים. כי אנחנו אוהבים זה את זה כאנשים.
ולכן שלושת הקשרים המשמעותיים שהיו לי התבססו קודם כל על חברות. הייתי חברה של שלושתן הרבה לפני שחשבתי שעשוי לקרות בינינו משהו. הראשונה עוד לא יצאה מהארון כשהפכנו לבסטיז, כנל לגבי השניה (שעד היום לא יצאה מהארון), והשלישית חשבה שהיא לא מסוגלת לשלוט בכלל כשהכרנו.
לוקח לי זמן לפתח רגשות. הרבה זמן. אני צריכה לראות את הנפש שלך, ולדעת שאתה רואה את שלי. אני צריכה להיות מסוגלת לשקוע לשיחות ארוכות ומרתקות איתך על מהות החיים ועל גישות כלכליות ומדיניות. אני צריכה להרגיש בטוחה בחיבוק שלך.
ואת כל אלה, אי אפשר באמת לקבל מדייט, או שניים, או שלושה.
ואז זה מגיע למקום מיני, או של שליטה, ואני מוחקת אותך כאופציה.
כי זה לא מרגיש נכון.
כי זה לא זה.
כי אין שם את המעבר הזה.
ואוף, כמה שאני רוצה עכשיו לשבת בין הרגליים של מישהו ולהרגיש במקום שלי.
ועוד יותר אוף, אני לא יודעת אם זה אי פעם יקרה לי שוב.
