לפני 11 חודשים. יום שלישי, 1 באפריל 2025 בשעה 9:14
אני שונאת את זה.
אני שונאת להיות קורבן.
אני שונאת להיות זו שעברה התעללות מינית.
זו ששברו אותה, באמת.
שלקחו ממנה כל דבר שהיה לה.
כל טיפה של אמון בעולם, של בטחון עצמי, של יכולת להרגיש אהובה.
ועכשיו כל מה שנשאר הוא זעקה שקטה לעזרה.
כל-כך הרבה שנים שיקרתי לעצמי כי העדפתי לחיות בשקר של בחירה והסכמה מבאמת של אילוץ וכפייה.
אבל האמת תמיד צפה בסוף, ויש גבול לכמה אפשר להדחיק.
וכשזה צף, זה כואב הרבה יותר מסך הכאב הגם ככה גבוה שלי.
זה כאב נפשי עמום ורחב שכואב כבר פיזית, כי אין לו מקום בנפש שלי, היא לא יכולה להכיל.
זה היפוונטילציה ואימה.
וזה? זה כל מה שאני מכירה