לפני 10 חודשים. יום רביעי, 30 באפריל 2025 בשעה 13:19
תמיד תהיתי איך אנשים יגיבו כשאתאבד
זה תמיד היה כש ולא אם. זה משהו שידעתי שיקרה יום אחד כמו שידעתי שהשמש זורחת במזרח. ידעתי שאני רק דוחה את הקץ, שבסוף העולם הזה יביס אותי.
ותהיתי מה יקרה. תהיתי מי ישים לב שאני חסרה בכלל. ובין אלו שישימו לב, מי יהיה אדיש ומי ירגיש הקלה ומי יהיה עצוב ומי לא יוכל להמשיך הלאה.
ועכשיו חברה מההוסטל התאבדה, והחיים ממשיכים.
וזה גורם לי להבין
שהחיים ימשיכו איתי או בלעדי
ואין לזה שום משמעות בכלל
ואולי המוות שלי לא יזיק ויכאב לאנשים כמו שחשבתי שהוא עשוי
סתם מחשבות שאין מאחוריהן שום מחשבה אובדנית קונקרטית ומדוברות עם הצוות הטיפולי שלי