במשך הרבה שנים הגדרתי את עצמי לסבית.
כשכל החברות שלי התחילו לדבר על בנים, לי השיחה היתה נעשית משעממת.
כשחברות שלי היו מפתחות קראש על השחקן בסרט, אני הייתי מפתחת קראש על השחקנית.
בהתחלה לא הבנתי מה לא בסדר איתי. לא הבנתי שמה שקורה לי עם נשים זה קראשים, וחשבתי שאני פשוט מתפתחת מאוחר. כשאפילו החברות שלי, האחרונות בכיתה להתחיל להסתכל על בנים, התחילו לעשות את זה, הרגשתי מקולקלת. לא הבנתי למה אצלי זה לא עובד.
שנה אחרי שיצאתי מהארון כלסבית, התחלתי להכנס לקשרים עם גברים מבוגרים. לא הבנתי את זה אז, אבל חיפשתי לשחזר טראומות של התעללות מינית מהילדות. אנשים בגיל שלי לא הרגשתי בנוח לחשוף לתכנים שפינטזתי עליהם, וגם כשחשפתי, הם לא ידעו מה לעשות עם זה, אז הלכתי על מבוגרים.
בהתחלה חיפשתי נשים. מהר מאוד גיליתי שנשים (ברובן לפחות, אני לא אומרת שאין ולא היו מקרים מעולם) לא הולכות עם ילדות בנות 16. הן לא מחפשות קשרים של ניצול. אז עברתי לגברים. וזה כבר היה קל. גברים שיאנסו אותי מצאתי, בקלות והרבה מהם. וכשמה שאת מחפשת עמוק בפנים זה התעללות מינית, לא אכפת לך אם את נמשכת אליהם או לא, רק שהם משתמשים בך בדרכים מזוויעות.
שנתיים לאחר מכן, כשההורים שלי שלפו אותי מהעולם הזה בכוח, יצאתי ככ טראומטית מגברים שלא יכולתי אפילו לדמיין זין בלי לרצות להקיא. למעלה משנה מאוחר יותר, בחור חמוד שהכרתי בצבא בגיל שלי התחיל איתי (הציע לי לבוא איתו למסעדה), ואני רצתי להקיא רק מהרעיון שגבר חושב עלי באופן הזה.
כמה שנים מאוחר יותר, התחלתי להבין שאולי אני כן קצת נמשכת לגברים.
בהתחלה חשבתי שזה רק מיני. אני אוהבת שהם משתמשים בי. לא יכולתי לדמיין תחושת בטחון אמיתית איתם שמאפשרת לבנות קשר אמיתי. אבל הבנתי שאני נהנית גם כשגברים משתמשים בי, וזו הנאה אחרת לגמרי מנשים ואני לא רוצה לוותר גם עליה.
אבל היום, היום אני יודעת שאני יכולה לאהוב גברים. לא יודעת אם רומנטית, למרות שמאוד יכול להיות שכן, אבל אני יכולה לאהוב אהבה בדסמית אמיתית בוודאות. אני יכולה להרגיש בטוחה בחיבוק של הגבר הנכון, אני יכולה לצפות בקוצר רוח להתכרבל איתו. אני יכולה לבכות שאני רוצה את החיבוק שלו בימים קשים. אני יכולה לאהוב אותו, להרגיש את המלאות הזו בחזה ובבטן. אני יכולה להיות גאה להיות שלו.
תודה אדוני, שעזרת לי לגלות את עצמי ♥️