אני שונאת אותה ואני שונאת אותם ואני שונאת את כל מי שאי פעם לקח בזה חלק
כמה רעים הייתם צריכים להיות כדי להתעלל מינית בילדה אחרת? זה היה לכם כיף? שאבתם מזה סיפוק? או שזו היתה רק דרך גרועה להתמודד עם החרא חיים שהיו לכם?
איך אתם חיים עם עצמכם? אומרים לעצמכם שזה היה משחק של ילדים? שזה צחוקים? אז מה אם יש היום אישה צעירה שמרגישה אתכם כל יום על הגוף שלה? שלא יכולה לעבור הלאה? שחיה כל החיים שלה בפחד וציפייה לפעם הבאה שזה יקרה? שמישהו יתעלל בה מינית? שמישהו יתקוף או יאנוס אותה? אז מה אם היא לא יכולה לנשום, אז מה אם היא מרגישה טמאה ומחוללת, אז מה אם היא לעולם לא תוכל להגשים את עצמה בגלל מה שעשיתם לה? העיקר שהיה מצחיק, נכון?
איך לעזאזל את מעזה אפילו להגיד לי שלום? איך את לא מתביישת במה שעשית? איך את מחזיקה את הראש למעלה אחרי כל הנזק הבלתי הפיך שגרמת?
אני שונאת אותה, אני שונאת את כל מי שלקח בזה חלק.
מאחלת לכם את הגרוע מכל.