תמיד תכננתי ללכת ראשונה
לא תכננתי להגיע לגיל 18
לא חשבתי שאני אי פעם אצטרך להתמודד עם אבל
ואז סבא שלי מת כשהייתי בת 14
ואמרתי לעצמי, בסדר, אבל אחד, וידענו שזה הולך לבוא כבר שנים, אני אהיה הבאה בתור
והיום אני בת 25 ועברתי את גיל 18 ואנשים מתים לי
החבר עם הסרטן במוח, סבתא שלי שנפטרה באופן פתאומי, המזכירה בבי"ס שעבדתי בו, חברה אחרת עם סרטן, החברה להוסטל שהתאבדה
ואני פוחדת
אני פוחדת להגיע לגיל שאצטרך לצפות ההורים שלי גוססים ואז מתים
אני לא תכננתי להגיע לשם
ואני מתקדמת לשם כל יום
אני פוחדת שאמא שלי תמות בגיל צעיר
שני ההורים שלה לא החזיקו הרבה מעבר לאיזור ה70-80
ועוד 15 שנה בערך היא כבר בת 70
ואני לא רוצה להיות בחיים כשזה יקרה
אני לא אעשה לעצמי משהו, אני לא אובדנית מספיק לזה שומרים עלי די טוב בהוסטל
אני פשוט גם, לא רוצה להגיע לשם, לא רוצה להתמודד עם זה
זה יכאב מדי
חוויתי מספיק כאב ל3 גלגולים ב25 השנים המסכנות שלי
אני לא יכולה להתמודד גם עם הכאב הזה
אני פשוט לא יכולה