מה אם הוא צודק ובאמת אין מה לאהוב בי ולא מגיע לי טוב?
אני מבינה רציונלית שזה לא הגיוני כי לכולם מגיע טוב
אבל תמיד היתה לי את החרדה הזו שאני אף פעם לא טובה מספיק ולא מגיע לי שוםדבר טוב וכולם יבינו את זה ויעזבו בסוף
והוא התלבש על החרדה שגם ככה היתה לי והוא פשוט כל הזמן נתן לי תחושה שהיא מתממשת או הולכת להתממש כל רגע ועכשיו זה כאילו סוגשל נטמע בי
הוא כל הזמן היה גורם לי להרגיש שהוא איתי למרות הדברים הרעים בי ולא בזכות הדברים הטובים שלי
הרגשתי שאני צריכה להתנצל על עצם הקיום שלי, על מי שאני
ועכשיו כשטוב לי יותר, אני מרגישה כל הזמן שכל רגע היא תבין את מה שהוא הבין
שאני לא טובה מספיק ואף פעם לא אהיה
וכשמבינים את זה, אין דרך חזרה
ואולי הוא היחיד שהיה מוכן לשאת את העול של נוכחותי בחייו
או שאולי, רק אולי, הבעיה לא אצלי
אולי יש בי טוב, והוא היה עיוור
אולי מגיע לי טוב, כמו לכל אחד אחר
ואולי, ממש אולי
אולי היא אפילו לא תברח
***אני לא אומרת שהיא לא יכולה להפרד ממני משום סיבה לנצח, יש סיבות לגיטימיות מאוד לפרידות והכול טוב, אני פשוט, מקווה שהיא לא תברח בגלל שאני לא מספיק טובה בעיניה בכלליות כמו שהוא גרם לי להרגיש שיקרה עם כל אחד שהוא לא הוא***