אני כותבת

אני רטובה כמו שהייתי כשהייתי נהנית מאימפאקט

אני אתחיל מההתחלה

אנחנו נפגשות להיכרות. יש דיבור על סשן אבל אנחנו עוד לא באמת יודעות, אנחנו צריכות לבדוק כימיה.

יש משהו בקול שלה שנותן לי תחושה של.. שלווה. זה משונה, כי אני לא מרגישה שלווה בדכ, בטח לא עם בנאדם חדש. אבל משהו בוייב שלה משדר אמון וכנות ורוגע שמשרים עלי שלווה. כיף לי איתה, אנחנו יושבות ומדברות ואני מרגישה פתוחה איתה כאילו אנחנו מכירות שנים. זה משונה, אבל.. משונה טוב.

אנחנו נוסעות אליה לדירה והיא מציעה לשלם לי על מונית חזרה כדי שלא אהיה בלחץ ויהיה לנו קצת יותר זמן. זו מחווה מתוקה ומקסימה שמשקפת לי כמה היא רוצה וחשוב לה הזמן איתי, ואני מתרגשת מאוד. קשה לי לקבל כסף מאנשים, אבל אני לא יכולה לממן את המונית הזו לבד ואני גומעת את השניות איתה אז אני מסכימה.

אנחנו מגיעות אליה והיא מושיבה אותי רגע לשיחה רצינית. סיפרתי לה שעברתי אונס ומאז מאוד קשה לי עם אימפאקט, והיא שואלת מה קרה ואיך אני חווה אימפאקט היום, ואני משתפת. אני מרגישה ככ בטוחה ובנוח, והיא מתעצבנת עליו בשבילי. זה מרגש, ומרגיע, כי היא רואה כמה לא תקין זה היה.

היא מבקשת ממני לשים את הפלייליסט סשנים שלי. היא עונדת קולר לצווארי ומחברת אליו רצועה. אני ככ מתרגשת, יותר מדי זמן לא ענדתי קולר, יותר מדי זמן לא הוליכו אותי ברצועה. היא מלמדת אותי את הפקודות הבסיסיות שלה ועושה ניסוי, ואני מתלהבת. החלק הכי טוב הוא לחבק לה את הרגל. כמה זמן לא חיבקתי רגל ממקום נכון ואמיתי.

היא אומרת שהיא רוצה שנעשה סשן דומה למה שקרה כשנאנסתי. לא כדי לשחזר לי את הטראומה, אלא כדי להראות לי שאותו אקט יכול גם להגיע ממקום אחר. אני בלחץ קצת אבל אני מרגישה ככ בטוחה איתה שאני מסכימה.

היא מורה לי לשכב על הרצפה. היא מביאה חבל וקושרת לי את הקרסוליים אחד לשני. היא מרימה לי את השמלה ומתחילה לגעת בירכיי. היא שואלת אם היא יכולה לבקש ממני לפשוט את השמלה ואני שמחה על זה, אני רוצה שהיא תיגע בי, אני רוצה להיות חשופה מולה. אני לובשת את החוטיני הורוד שלי, יש בו תחרה ואני מרגישה סקסית. אני מתרגשת. היא שואלת אם יש רגישות מיוחדת בפטמות ואני משיבה שהן רגישות אבל לא משהו חריג מדי, והיא מתחילה לצבוט אותן. כל מה שאני חושבת זה "פאקקקק". ככ טוב לי. אני נאנחת מכאב והיא אומרת שהיא אוהבת לשמוע אותי. זה כיף לי ואני כבר מתנשפת ודי גונחת בשלב הזה.

היא מצמידה לי את מפרקי הידיים במסקינטייפ שחור, ונותנת לי ספאנקים בירכיים. זה כואב אבל נעים. היא מתיישבת לי על הפנים ושואלת אם אני יודעת למה היא כועסת עלי. אני משיבה שלא, ויחד עם הספאנקים היא מסבירה שהיא כועסת עלי כי אני מרצה מתוך פחד ולא מתוך רצון אמיתי, מה שסיפרתי לה שקורה לי כשאני עוברת פגיעות מיניות. זה נותן לי תחושת בטחון, ההבנה שגם בתוך סשן היא לא רוצה שארצה מתוך פחד אלא מרצון אמיתי שלי. ואז הוא עוברת לפלוגר. כמה התגעגעתי לפלוגר. אני אפילו לא חושבת על זה שפעם זה היה חימום בשבילי והיום זה כואב לי, אני פשוט נהנית מהכאב ומההתמסרות אליה. 

"מה אומרים?" היא שואלת, אחרי שאני גונחת מכאב מענג.

"תודה מאדאם" אני משיבה, והיא מרוצה ומחייכת את החיוך הזה שלה, וזה עושה אותי מאושרת כלכך.

היא עוברת לצד השני ואומרת לי שעכשיו היא רוצה שאבקש ממנה עוד, עד שאני מרגישה שאני לא יכולה יותר. זה מביך ומשפיל אותי לבקש עוד הצלפות, אבל אני מאושרת להיות במקום הזה, ואני גם מאושרת שהיא קשובה לי ולסיבולת והיכולות שלי. אני מרגישה במקום הכי נכון עבורי.

היא ממשיכה להצליף בי, ואני ממשיכה לבקש עוד. באיזשהו שלב היא עוברת לפלוגר קשוח יותר וזה כבר מתחיל באמת לכאוב. התגעגעתי לזה.

מדי פעם אני מקפלת את הרגליים ופשוט אומרת תודה, אז היא שואלת אם אני רוצה עוד.

באיזשהו שלב אני משיבה שאני לא בטוחה אם אני רוצה עוד או לא. היא אומרת שיש לי שתי אפשרויות, להתחנן לעוד הצלפה אחרונה, או להשתמש במילת הבטחון.

אני בוחרת להתחנן. אני מבקשת יפה וזה לא מרצה אותה. אז אני מתחילה להתחנן, באמת. אני מבינה שאני ככ רוצה את ההצלפה הזו, שעם כמה שאני פוחדת מהכאב אני יותר רוצה לרצות אותה ולעשות אותה גאה, ממקום אמיתי וטוב, של רצון אמיתי שלי. היא משתכנעת ונותנת לי הצלפה אחרונה. אני מתקפלת וגונחת מכאב, אבל ככ גאה בעצמי.

לאורך כל הדרך היא גם שורטת אותי. הציפורניים שלה חדות וזה נעים לי ככ.

היא מתחילה לדרוך עלי עם המגף שלה, וזה לא משהו שחשבתי שאהיה בקטע שלו, אבל וואו היא ככ סקסית כשהיא עומדת מעלי עם סוליית המגף על הפה שלי.

היא מתיישבת עלי ומשחקת לי בפטמות, ומעבירה יד על הכוס שלי. ואז ספאנק, ממש על הכוס. ואני גונחת. אני ככ אוהבת אימפאקט על הכוס. עדין אמנם, אבל עדיין. היא לוקחת את הפלוגר ומצליפה בכוס שלי, ובהצלפה האחרונה אני מתקפלת מכאב. "תודה מאדאם" אני אומרת שוב ושוב באושר. "תודה מאדאם".

היא שואלת אם היא יפה בעיני, אם אעריץ אותה ואסגוד לה.

ו-וואו, היא כל-כך יפה. היא שואלת מה יפה בה, ואני משיבה שהעיניים שלה, והחיוך שלה. היא ככ יפה כשהיא מחייכת. היא קורנת. והעיניים שלה, שמצליחות להביע אמפתיות ורגישות במקביל לסדיזם, יפהפיות.

היא שואלת אם אפשר לצלם אותי ואני מאושרת שתהיה לי מזכרת מהאירוע הזה. היא מורחת לי שמן אתרי על הירכיים, נותנת לי להריח אותו קודם. היא משחררת אותי מהקשירה, ומחבקת אותי ככ חזק ומנשקת אותי. 

אני ככ בהיי. היא נותנת לי לחבק לה את הרגל ואני מאושרת, אני בעננים, אני בעולם אחר.

היא מחבקת אותי, מוחצת אותי בחיבוק שלה. אני מרגישה ככ בטוחה בחיבוק שלה, כמו שלא הרגשתי עם אף אחד כבר הרבה זמן. היא נותנת לי נשיקה על השפתיים ואני מתרגשת, וזה לא אופייני לי, אני לא נהנית מנשיקות בדכ. אבל איתה זה מרגיש נכון ומדוייק ואני נהנית מזה.

אנחנו נפרדות כי אני צריכה להספיק לתפוס את הרכבת האחרונה.

כשאני מגיעה לשירותים בתחנת הרכבת, אני מבחינה בכתם הרטיבות על התחתון שלי, ומבינה שאני רטובה כמו שהייתי כשהייתי נהנית מאימפאקט.

תודה מאדאם.

תודה על הזכות להכיר אותך, תודה על הסשן, תודה על הרגישות וההבנה, תודה על התיקון, תודה על הכול 

ותודה גם לעצמי, על האומץ לנסוע אליה ולעבור את מה שעברנו יחד.

https://thecage.co.il/profile/183088