אני שומעת את האלבום k-12 של מלאני מרטינז
והוא כאילו מתרחש בבית ספר, וכל שיר הוא על משהו שקורה בבית הספר
והקטע הוא, שאני לא חושבת שיש דמות מבוגרת אחת שמוצגת באופן חיובי
אני לא זוכרת את כל האלבום
אבל רוב השירים הם על אינטראקציות בין בני הנוער בבית הספר - זאת שמטרידים אותה מינית, הבולימית, ריבים בין ילדים, תחושת בדידות וצביעות בין בני נוער
אבל יש כמה דמויות של מבוגרים שמוזכרות באלבום
ומה שמעניין הוא, שהם כולם או רשלנים חסרי אחריות, או מעלימים עין, או לוקחים חלק אקטיבי בפגיעה בבני הנוער
למשל, יש את נהג האוטובוס של ההסעה
הילדים לוקחים חלק בפעילויות מיניות לא מותאמות גיל, משתוללים, פוגעים זה בזה
והנהג מסתכל במראה האחורית, אבל הוא פשוט נהנה מההופעה
ויש את המנהל, שהוא תבע בצע ופוגע בילדים כדי להרוויח כסף ולהתקדם
ויש את המורה ששוכב עם תלמידה מנקודת המבט של התלמידה
ויש את האחות שאתה מעמיד פנים שאתה חולה כדי שתשלח אותך הביתה
אבל אין אף דמות מבוגר חיובית בכל האלבום הזה
ואני מאוד מזדהה עם זה
הרבה מאנשי הצוות שהקיפו אותי ידעו בגדול על הפגיעה שאני עוברת
ועדיין, הם לא עשו כלום. הם העלימו עין או בחרו באופן אקטיבי יותר לאפשר לזה לקרות.
לא היתה דמות מבוגרת חיובית אחת בחיי עד שהגעתי להיות מבוגרת בעצמי
וזה עצוב, שזו לא חוויה רק שלי
זה עצוב שהחוויה הזו מספיק קולקטיבית כדי שמאות אלפי אנשים יזדהו איתה
זה עצוב שאין עם מי לדבר, שאין על מי לסמוך
זה פשוט עצוב