אני לא יודעת מאיפה להתחיל
הכול בלאגן בראש שלי אז יכול להיות שאקפוץ מקטע לקטע או אפספס דברים
אבל זה הסיפור בגדול:
אני מגיעה למיקום של המסיבה לפני כי יש המבורגר שאני אוהבת ליד אבל אני לא באמת מצליחה לאכול, אני מתרגשת מדי.
אני לבושה מתחת לבגדים בבגדי הפטיש המהממים שהיא בחרה מבין האופציות שישלי בבית. אני ככ מתרגשת להתלבש יפה בשבילה. וחשוף. אני יודעת שאני ארגיש זנותית וחשופה במועדון בדיוק כמו שאני אוהבת. אני סופרת את הדקות, והזמן לא זז.
בערך 20 דק לפני תחילת המסיבה אני אורזת את הדברים שלי ויוצאת לכיוון המסיבה. אני פוגשת בחוץ אנשים, את חלקם אני לא מכירה, ואת חלקם אני מכירה מהעבר וזה איחוד ממש נחמד ומרגש, בעיקר ההבנה שהם זוכרים אותי לטובה. אני יושבת עם החברים ובאיזשהו שלב הזמן עובר ואנחנו נכנסים פנימה. אני פוגשת בפנים חברות, אנשים שאני אוהבת. אבל אני בלחץ. היא מאחרת קצת ואני בלחץ, תרה אחריה בעיניים בורקות במהלך השיחה עם החברות למרות שאני יודעת שהיא לא תבריז לי.
היא מגיעה והיא ככ פאקינג יפה. אני באיזשהו מקום לא מבינה איך מישהי שנראית כמוה ועם האישיות שלה מסתכלת אפילו על מישהי כמוני. יש בי חלק שמרגיש שלא מגיע לי את זה. אבל איכשהו אני ככ מתרגשת ומתלהבת שאני מצליחה לשים את זה בצד, והיא גורמת לי להרגיש ככ אהובה ורצויה. זה מוזר לי, כי זה בדיוק ההפך ממה שהרגשתי עם הבחור שהיה לפניה. אבל אני אסירת תודה על זה.
היא מחבקת ומנשקת אותי, היא מתרגשת איתי. אנחנו יושבות קצת, מדברות עם אנשים. מלא נשלטים באים להגיד לה שלום ואני ככ שמחה שיש לה אנשים שהיא ככ מאושרת לראות, היא באמת נראית בבית ובמקום שלה. ואני ככ גאה לעמוד שם לצידה.
היא שולחת אותי להביא את הקולר שהיא הביאה לי במפגש הקודם, ואמרנו לי להביא בתיק. אני לא מוצאת אותו בתיק והלב שלי נופל לתחתונים לרגע. בסוף אני מוצאת וחוזרת אליה איתו ביד. היא עונדת לי אותו ואני ככ מתרגשת. היא מחברת אליו רצועה ואני בעננים.
באיזשהו שלב היא מורה לי ולנשלט השני שהגיע איתה ללכת אחריה לאיזור מסויים במועדון. אנחנו מתחילים לסגוד לה אבל צפוף מדי שם, ואנחנו עוברים מקום. היא מעמידה את שנינו על שש עם התחת אליה, מרימה לי את החצאית, חושפת את התחת שלי, וקורעת את גרביון הרשת שלבשתי על מנת שייקרע ככה בדיוק. ומתחילה להצליף בנו בפלוגר. היא עדינה איתי, אני מרגישה את זה. מצד אחד אני מאוכזבת מעצמי שהיא צריכה להיות עדינה איתי, ומצד שני אני מלאה בהוקרת תודה על זה שהיא רואה את קצה גבול היכולת שלי ולא מנסה לדחוף אותי מעבר לו.
היא עוברת לפלוגר חזק יותר, ואני מתקפלת בהלם. לא ראיתי את זה בא. זה לא שזה כואב בצורה בלתי נסבלת, זה פשוט מבהיל אותי. עדיין קשה לי עם אימפאקט ואני נבהלת כשדברים משתנים ואני לא מוכנה לזה. היא מתיישבת מולי ומוודאת שאני בסדר ואני מסבירה שפשוט נבהלתי קצת. בהמשך הערב היא מלטפת אותי עם הפלוגר לפני ההצלפה הראשונה, כך שאני יודעת מה הולך לבוא, וזה מאוד מרגיע אותי.
היא עוברת לטפטף עלינו שעווה. השעווה צורבת בעורי ואני מתמסרת אליה ולכאב שהיא מעניקה לי. היא אומרת לנו להודות לה, ועם כל טפטוף של שעווה אני נאנחת בכאב ואומרת "תודה מאדאם" בהתחלה בשקט, מבויישת, ואחכ בקול חזק, בגאווה, שתשמע מעל לרעש של המסיבה, שכולם ישמעו. היא מטפטפת על התחת שלי ועל גבי העליון. זה ככ נעים, וככ כואב, ואני ככ מאושרת ובכנות גם ככ רטובה. אני ככ גאה להיות קנבס עבורה. אני ככ גאה לכאוב עבורה. אני ככ גאה להיות תחתיה.
היא עוצרת את השעווה וחוזרת להצליף בנו, מפרקת את השעווה שהתייבשה עלינו.
בשלב הזה, אני ככ בספייס, שאפילו לא כואב לי. אני פשוט רוצה עוד ועוד מזה. אני מרגישה שאני יכולה להשאר שם לנצח. באיזשהו שלב היא מתיישבת מולי ושואלת אותי שאלות, ואני ככ עמוק בריחוף שלי שאני אפילו לא קולטת מה היא שואלת ופשוט עונה שכל-כך טוב לי שוב ושוב.
אנחנו חוזרים לפינת העישון, כולנו צריכים לעשן משהו אחרי זה. אנחנו מדברות והוא סוגד לנעליים ולתחת שלה. באיזשהו שלב היא אומרת שאני יכולה להצטרף אליו, ואני שואלת איך, והיא משנה תנוחה כך שאגיע לנשק לה את אחת הרגליים. אני יורדת לברכיים ומנשקת את הרגל שלה בהוקרת תודה. אני מרגישה בדיוק במקום שלי. מתחתיה, מנשקת לה את הרגל, יורדת מהברך לנעל ועולה חזרה. המון זמן לא עשיתי את זה עם אף אחת, זה לא הקטע שלי בדכ, אבל זה פשוט מרגיש ככ נכון וטבעי איתה. היא ככ נכונה וטבעית לי שהכול מרגיש טבעי איתה.
היא לוקחת אותנו לבמה. מתיישבת על כסא המלוכה שיש שם, פותחת רגליים כדי שכל אחד יגיע לרגל אחרת ומאפשרת לנו לסגוד לה. היא מסמנת לי לנשק לה את הירך עד למעלה ואני מתענגת על הזכות, מגניבה אפילו נשיקה במקום שבו הגרביון שלה נגמר, ממש בעור שלה. נתפס לי הגב ואני ככ בהיי שלא אכפת לי, אני פשוט ממשיכה לנשק את הרגל שלה.
היא מושכת אותי מהשיער וצובטת לי את הפטמות ואני גונחת. "מה זה הקול הזה?" היא שואלת, מרוצה, ואני פשוט ממשיכה לגנוח, חזק יותר. אני לא באמת מסוגלת לדבר. "אני רואה שהסיטואציה הזו מחרמנת אותך" היא אומרת, ואני מהנהנת במבוכה. כן, אני בהחלט חרמנית, מאוד אפילו. היא מושכת את התחתון שלי, מהדקת אותו כל-כך ואני ממשיכה לגנוח.
אני לא בטוחה איך הגענו לסיטואציה הזו אבל היא מצליפה בי ואני מתכווצת קדימה בתנועה לא נכונה ונתפס לי השריר ברגל, ומזה אני כבר לא מצליחה להתעלם, זה ככ כואב. אני פאקינג לא בכושר. אני מסמנת לה שמשהו לא בסדר ואומרת לה שנתפסה לי הרגל וכואב לי בטירוף. היא מקימה אותי ומאפשרת לי להתמתח קצת ולשחרר את השריר, ואז מורה לי לשבת קצת, מסמנת לכסא. כשמפסיק לכאוב לי אני פתאום קולטת איפה אני יושבת וכמה אנשים מסתכלים על זה, יורדת לרצפה, בישיבה מזרחית, חוששת שתתפס לי שוב הרגל על ארבע.
כשאני עומדת היא דוחפת לי קוביות קרח, אחת לכל ציץ ואחת בתחת. ואז היא דוחפת לי לפה. היא דוחפת אחת, וזה קר ככ ואני מוצצת את זה בשבילה. ואז היא דוחפת עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. אני מרגישה קצת רפלקס הקאה אבל מצליחה להלחם בו. זה ככ קר וישלי ככ הרבה קוביות קרח בפה שאני אפילו לא מצליחה לבלוע את מה שנמס לי בפה והמים הקרים פשוט זולגים על סנטרי. היא שמה אחת בפה שלה ומנשקת אותי, מעבירה לי את הקוביה הזו דרך הפה. אני ככ בתוך זה באותו רגע שאני אפילו לא קולטת, אבל בדיעבד אני מבינה שזה מטורף שהכנסתי לפה משהו שהיה בפה שלה, כי מאוד קשה לי עם רוק.
באיזשהו שלב הוא חוזר לסגוד לרגל שלה ואני מבקשת בעיניים להצטרף, אז היא מסמנת לי לאן לעבור ואני חוזרת לנשק לה את הרגל, על ארבע. הגב והרגל כואבים לי, אבל לא אכפת לי, אני רק רוצה את הזכות לנשק לה את הרגל, לקבל אפילו טיפה ממנה ומההילה שסובבת אותה. היא נותנת לי לנשק לה את התחת, מציבה את הפרצוף שלי בדיוק בין לחייה. אני מסניפה את הריח שלה ומנשקת את התחת שלה, מסוחררת מאושר וגאווה. היא רוקדת על הפרצוף שלי ואני לא מצליחה לנשום, אני מגניבה נשימות כשאני מסוגלת אבל בעיקר עסוקה בלהמשיך לנשק ולסגוד לתחת היפהפה שלה.
הדבר הבא שאני זוכרת הוא שהיא אומרת שהיא תעמוד עם הפנים לקהל וכל אחד מאיתנו ינשק לחי אחרת של התחת שלה. אני יכולה לראות קצת את הקהל מהצד של הרגל שלה ומבין הרגליים שלה. זה מלהיב אותי. היא אומרת לנו להשתחוות לה, ואני נמרחת כולי על הרצפה עבורה. היא מתחילה להצליף בנו שוב, ובשלב הזה כבר כואב לי, היא גם מצליפה לדעתי יותר חזק הפעם. אחרי כמה פעמים שאני מתכווצת ומתקפלת קדימה בכאב, היא שואלת אם אני רוצה עוד. אני לא מצליחה לענות לה על זה, כי אני ככ רוצה עוד, אבל אני לא בטוחה שאני מסוגלת. היא מזהה את הקונפליקט בעיניים שלי ומחליטה שזהו בשבילי, מה שהיה ההחלטה הנכונה. היא מורה לי לעמוד לצד הבמה, ואני נעמדת שם, עם דמעות בעיניים. כי היא ראתה. היא באמת ראתה. והיא לא כעסה ולא התאכזבה, היא נתנה לקושי שלי מקום וכיבדה אותו, וזה ככ מרגש אותי. אני צריכה לשבת אבל אין לי איפה אז אני פשוט עומדת שם, והעולם מסתובב.
אני לא ככ בטוחה איך הגענו לשם אבל אנחנו מעשנים שוב. אני קולטת כמה אנשים יש פתאום במועדון ומתחילה להכנס להתקף חרדה, והיא קולטת את זה ומחבקת ומרגיעה אותי עד שאני מפסיקה לרעוד כמעט לגמרי. היא ככ רגישה, ביחד עם כל הסדיזם. היא ככ רוצה שיהיה לי טוב. היא מדהימה.
באיזשהו שלב אני יוצאת החוצה לנשום כי קצת צפוף לי, ואני נשארת שם הרבה זמן, כי אלה השעות שהמועדון הכי מפוצץ. אני חוזרת פנימה ומצליחה לתפוס אותה ואנחנו הולכות לדבר רגע. היא אומרת שדאגה לי ושאלה את כולם אם הם ראו אותי. אני מסבירה שהייתי צריכה להשאר בחוץ קצת ונראה שהיא פשוט שמחה שאני בסדר ולא כועסת עלי. היא אומרת שהיא כבר פחות מרוכזת להערב ואני מחייכת ואומרת שבדיוק רציתי להגיד לה שאני שוקלת להתקפל הביתה כי אני גמורה. אנחנו מתחבקות מלא, והיא מזכירה לי לסגור את הסווטשירט שמסתיר את בגד הפטיש ששמתחתיו. היא דואגת לי. זה מקסים.
אני חוזרת הביתה בעננים, ונרדמת מהר מאוד לשינה טובה ונעימה ללא סיוטים.
תודה מאדאם.
תודה שבחרת בי להיות אחת מהנשלטות שלך בערב הזה. תודה על הכבוד, תודה על הזכות. תודה על החיבוקים, תודה על הכאב, תודה על תחושת הנראות. תודה על השיחות הטובות, על הזכות לסגוד לך. תודה שאת מי שאת.
פשוט כל-כך הרבה תודה