קיבלתי ממישהי שהרבה מאוד זמן רציתי להיות איתה בקשר משימה יומית, לקרוא טקסט מסויים 30 פעם ביום.
אתמול היה היום הראשון, ובסופו הגעתי רק ל20, ולאורך היום ניסיתי לשכנע אותה להפחית לי והכמות היומית עלתה ל50.
אתמול לא הבנתי את זה. אפילו היה בי חלק שכעס עליה. אני באה ואומרת שקשה לי והתגובה שלה היא להפוך את זה לעוד יותר קשה.
במהלך השיחה הבנתי שישלי גם המון התנגדות לטקסט הזה, בעיקר כי הוא מציג אותי באופן הרבה יותר חיובי משאני מרגישה שמגיע לי.
אני ביום השני היום, אחרי 26 קריאות, ואני מבינה. נפל לי האסימון. חלק גדול מהפואנטה של הקטע היה לא להטיל בה ספק, ולהאמין שאני יכולה גם מה שמרגיש לי שלא, להיאבק בקולות הפנימיים שאומרים לי שאני לא מסוגלת. ואני? אני תוך כדי שקראתי את זה, פקפקתי בה ובטקסט, והקשבתי לקולות שאמרו לי שאני לא מסוגלת.
היא אמרה שכשאקרא את זה מספיק פעמים אני אבין.
ואני מבינה.
היא לא העלתה לי את הקריאות כדי להעניש אותי, היא העלתה אותן כי לא הפנמתי.
תודה לך ♥️