אני מתגעגעת לכאב מנטלי
אני שונאת את הכאב הזה, באמת
אני שונאת את זה שכל הגוף שלי שורף ממנו
אני שונאת את זה שככ קל ללחוץ לי על הנקודות הרגישות
ואני שונאת את עצמי על כמה שאני אוהבת אותו
אני מתגעגעת לתחושה שאני כלום בשביל מישהו
שלא רואים אותי ואת הצרכים שלי
שזה סביבו
ואני גם פוחדת מהתחושה הזו
כי מעולם לא הצלחתי לחוות אותה במרחב בריא
אני מכירה אותה רק מאונס ומקשרים רעילים
אני מתגעגעת ללשנוא את עצמי על זה שזה מרטיב אותי
אני מתגעגעת ללבכות ולהירטב מזה
אני מתגעגעת לתחושה שהגוף שלי בוגד בי, שהכוס שלי בוגד בי
אני רוצה להתגעגע גם לאפטרקר שאמור להגיע אחרי, אבל אף פעם לא חוויתי אותו באמת
אני מתגעגעת לחוסר האונים, לבושה, לכעס על עצמי שאני נכנעת לזה
אני מתגעגעת ללעשות דברים שאני לא רוצה, אני מתגעגעת ללפנטז על זוועות
אני מתגעגעת לתחושה של הסיבתיות לכאב המנטלי שאני חווה כל הזמן
אני מתגעגעת לתחושה של הבחירה
אני מתגעגעת ללהרגיש שאני מעל הכול
לכמה דפוקה זה הופך אותי?