אני מרגישה שדורשים ממני בהוסטל כל-כך הרבה ולא נותנים לי כלום בתמורה
אין מדריכים, ואלה שיש מזעזעים וכל אינטראקציה איתם רק מחמירה את המצב שלי
אני משלמת על חדר בגודל של ארון עם שלושים שותפים כמו שהייתי משלמת בחוץ על חדר ענק בדירת 4 שותפים
אני שם כי אני לא מצליחה לסדר ולנקות בעצמי ועדיין למרות שאין לי אנשי צוות לעשות את זה איתם הם מצפים שהחדר שלי יהיה מסודר
הם לוקחים ממני כסף על תקציב קניות למרות שאני לא אוכלת שוםדבר שהם קונים ובפועל אני עושה קניות לעצמי עצמאית בנוסף למה שמשלמת להם
הם לא מסכימים לי להחזיק את הכדורי sos שלי אצלי (אפילו כדורים ללא מרשם כמו אקמול) למרות שמעולם לא עשיתי אביוז בכדורים ומצפים ממני לרדת ולעלות מדרגות כשאני בשיא המצוקה הנפשית או הפיזית
התורנות עלתה מפעמיים לשלוש פעמים בחודש כי אין מספיק דיירים כדי למלא אותה, מה שגם אחריות של המנהל
וזה רק מה שקופץ לי לראש בלי להתאמץ, ככה, בשלוף
פשוט כל-כך נמאס לי
ולחפש מקום אחר לוקח זמן ובינתיים אני כלואה פה כי האופציות שלי הן פה או ברחוב
והם יודעים את זה וגם מנצלים את זה נגדי כדי לשים אותי בסיטואציות שאין לי ברירה אלא להסכים לשגעונות שלהם כי "את בוחרת להיות כאן, את יכולה לעזוב אם את רוצה" למרות שבפועל אין לי לאן ואין לי תקציב לשכור דירה לבד או את היכולת לתחזק אותה ללא סיוע של מדריכה דרך דיור מוגן שלא בכל המקומות יש זמין מיידית
ובקיצור
באלי שיהיה לי בית במובן של מקום טוב ובטוח, ולא רק קורת גג