לפעמים אני תוהה אם כל האנשים שלא אהבו אותי אז לא היו אוהבים אותי גם היום
נכנסתי לבדסמ בגיל די צעיר, ומנטלית, הייתי כנראה ממש ילדה
לא ידעתי והבנתי מה אני רוצה ולא רוצה, לא הבדלתי בין פנטזיה למציאות, בין התעללות לבדסמ
רציתי לחוות הכול, עם כולם, בכל מחיר
לא ידעתי להציב גבולות, לא ידעתי להגיד לא, והגרוע מכל, לא ידעתי לכבד הצבת גבול
התנהגתי כמו פעוטה בחנות ממתקים
גם מחוץ לעולם הבדסמי, הייתי די אבודה
יצאתי מהבית של ההורים מהר מאוד אחרי שהשתחררתי מהצבא כי היה לי טראומטי שם מדי, לא יכולתי להתמודד עם הזכרונות וההצפה שהייתי בה כל הזמן
לא ידעתי כלום מהחיים שלי
לא ידעתי להחזיק משק בית, לא ידעתי לדאוג לעצמי ברמה המינימלית
לא עזבתי מתוך תחושת מוכנות, עזבתי במנוסה לית ברירתית
ואנשים ראו את זה
אנשים ראו את החדר ההפוך, את הקושי להתקלח, את הוולט שאני מזמינה כל יום
אנשים ראו שאני לא עומדת בהבטחות שהבטחתי לעצמי, שאני לא מי שאני רוצה ומצפה מעצמי להיות
לא הסתרתי את זה, אני לא אוהבת הסתרות ושקרים
ואנשים ראו אותי לא מבינה מה מימיני ומה משמאלי
אנשים ראו שאני אבודה
ואף אחד לא ידע לחלץ אותי משם, וזה גם לא היה התפקיד של אף אחד חוץ ממני לחלץ אותי משם
אבל זה לקח זמן, ותהליך
ואני עדיין לא ההפך הגמור, אבל אני בוגרת יותר, ואחראית יותר, ותקשורתית יותר, ומקורקעת יותר
אני מבינה יותר מה אני רוצה ונכון לי ומה גבול שלי ומה נמצא בטווח האפור שביניהם
אני יודעת לאן אני שואפת בחיים
אני יודעת לעשות צעדים מעשיים כדי להגיע לשם
ואני עושה אותם, עקב בצד אגודל
ולפעמים אני תוהה
אם כל האנשים שלא אהבו אותי אז
אם כל האנשים ששרפתי את עצמי מולם
אם כל האנשים שויתרו בלי להתקרב אלי בכלל
עדיין לא היו אוהבים אותי היום
כשאני בוגרת, ומחוברת, וקשובה לעצמי ולאנשים סביבי
לפעמים אני תוהה גם אם האנשים שכן אהבו אותי, עדיין היו אוהבים אותי היום
כשאני יודעת להציב גבולות
כשאני יכולה לעמוד על שלי מולם
החיים הם מסע
ולפעמים, בטח כשאין לך סביבה יציבה להשען עליה, את לומדת מלהיכוות
ואני לצערי, אני לא לומדת בכוויה הראשונה
אני בטוחה שאני יודעת הכי טוב מכולם
אז הייתי צריכה להיכוות שוב ושוב ושוב
ועד שלמדתי
אולי הברחתי גם אנשים טובים בדרך
וכנראה שמשכתי אלי את האנשים הלא מדוייקים לי
הייתי רוצה לפעמים, לפתוח דף חדש
למחוק את כל החריטות המדממות ולהתחיל מאפס
הייתי רוצה להגיע לבדסמ ממקום בוגר ואחראי יותר
הייתי רוצה להביא את עצמי של היום לשולחן, למחוק את ההיסטוריה
אולי זו סתם פנטזיה מסוג קצת אחר
פנטזיה נוספת שלא ניתן להגשים
אבל ישלי אותה
היא שם
וקצת עצוב לי על כל מה שאולי איבדתי בדרך