פעם רציתי שיצילו אותי
כשאני טובעת בתוך הראש שלי, רציתי שמישהו יגיע וישלוף אותי מהמצולות, כשאני מרגישה שאני טובעת
רציתי מושיע, קיוויתי שזה אפשרי
והיום אני מבינה
שאני לא רוצה שיצילו אותי
אף אחד לא יכול להציל אותי מהראש של עצמי
אי אפשר לברוח מזה, גם אם אני משנה שם ומיקום וקבוצת חברים, אני עדיין אהיה בתוך הראש שלי
כל-כך הרבה שנים ניסיתי לברוח
לברוח מהראש שלי, ובנסיון לעשות זאת, גם מכל מה שעושה לי טוב
ניסיתי להיות מישהי אחרת, ניסיתי להיות שמחה ומאושרת
ניסיתי לחייך כשרציתי לבכות, ניסיתי לחתוך כשרציתי לצרוח
והאמת היא, שאי אפשר לברוח, בדיוק כמו שאי אפשר להושיע
האמת היא שבסופו של יום, כל מה שיש זה אני והראש שלי
אני הדמות הראשית בספר שלי
והיום?
היום אני כבר לא מקווה שיצילו אותי
אבל כן הייתי רוצה שימצאו אותי
שיידעו כמה עמוק הלכתי
ויהיו איתי שם
רק לרגע
רק מספיק כדי לתת לי חיבוק או להחזיק לי את היד
רק ללחוש שאני לא לבד עם זה
רק ליידע אותי שלא אבדתי ולא טבעתי, רק התרחקתי קצת מהחוף
אני לא מבקשת שתשאו את זה בשבילי
או שתבינו
רק שתראו
Cause I never wanted saving I just wanted to be found
כי אף פעם לא רציתי שיצילו אותי, רק רציתי שימצאו אותי