אני כותבת

אני חושבת שבאידיאל היופי יש משהו שמסמל מוות.

אידיאל היופי מדבר על להיות צעירים לנצח. על לא להשתנות. 

והדברים היחידים שבאמת לא משתנים, הם דברים שלא חיים.

יצור חי עובר מחזורי התבגרות בחיים שלו. כל יצור חי. החל מתמחים וכלה בבני אדם. אנחנו משתנים ומתפתחים. אנחנו צוברים חוויות והן מצוירות גם על הגוף שלנו. יש לנו צלקות, חלקן פיזיות, וחלקן מנטליות ומתבטאות בשיער לבן או קמטים. אנחנו צוברים גם רגעי אושר, וגם אותם רואים על הפנים שלנו. ככל שהפנים שלנו מתבגרות אנחנו שרדנו יותר, ראינו יותר, נחשפנו ליותר. אנחנו יותר מכירים את עצמנו ואת העולם שסביבנו. ואני חושבת שזה דבר יפהפה.

להיות צעיר לנצח אפשר רק בתמונה ישנה, רק כשאין יותר תמונות חדשות לצלם.

והאנשים שאיבדנו צעירים מדי, הם לנצח יישארו צעירים מדי.

התבגרות אומרת שלא אבדנו עדיין.

תוקירו אותה.

The American dream means stayin' young forever

In a picture in a pamphlet, gettin' yellow from the weather

And years will pass since science class and I might forget your name

But when the crow's feet come, the kingdom come, well, you'll always look the same

החלום האמריקאי משמעותו להשאר צעירים לנצח

בתמונה בעלון שמצהיבה ממזג האוויר

שונים יעברו מאז שיעורי מדעים ואולי אני אשכח את השם שלך

אבל כשהקמטים מסביב לעיניים יופיעו, כשהסוף יגיע, טוב, אתה תמיד תיראה אותו דבר