הרבה זמן שאני נהנית מפרקטיקות בדסמיות ומסרבת להתמסר
מה זא?
אני נהנית מאימפאקט למשל, זה נעים לי סנסורית
זו תחושה שמסבה לי עונג
אבל הרבה זמן שלא איפשרתי לעצמי לספוג בשביל מישהו אחר, מעבר לסנסציה הנעימה
הרבה זמן שלא היה אכפת לי אם גאים בי או מאוכזבים ממני
הרבה זמן שלא הייתי שם רגשית ומנטלית
ולאחרונה, קורה משהו מוזר
אכפת לי
אכפת לי כמה אני סופגת, אכפת לי אם מרוצים ממני
אכפת לי לענות על הרצונות של הצד השני, מעבר ליחסי קח-תן
ובפעם האחרונה
בפעם האחרונה ממש הייתי שם מנטלית
הייתי רטובה ככ מכל הצלפה
רציתי עוד
התענגתי על הכאב באופן אחר, באופן מרצה, באופן מתמסר
רציתי לספוג גם בשבילו, לא רק בשבילי
רציתי להתמסר
להתמסר זה מפחיד
בפעם האחרונה שבאמת התמסרתי... היה מישהו שניצל את זה לרעה
שפגע בי, שנטש אותי רגשית ברגעים הכי קשים, שבחן את הגבולות שלי רק כדי לבדוק כמה רחוק אפשר לקחת אותי בלי שאברח, כמה אפשר לפגוע בי בלי שאעצור את זה
ובפעם הראשונה כבר הרבה זמן, אני רוצה לתת את הזכות הזו למישהו אחר, לתת לו את המסירות שלי, לתת לו אותי
אני רוצה להיות נוכחת שם מנטלית, אני רוצה לעשות מה שאומרים לי, ולא רק מה שבא וזורם לי
אני מרגישה מספיק בטוחה כדי לשחרר
אני מתפללת שאני בכיוון הנכון
ואני לא נוטה להתפלל