איך אני שונא כשזה קורה. אתה קשור לשולט שלך, אתה לומד לאהוב ולכבד אותו מהמקום הכי אמיתי וכן אבל אתה גם מבין שאולי הקשר שלך איתו עלול להפריע לו בחיים.
הכרנו לפני חודש וחצי בערך, לדבר עם שולט זה אף פעם לא קל עבורי. לחשוף את הבטן הרכה שלי, לפחד להיפגע, לתת למישהו אחר לשלוט בסיטואציה.
נפגשנו יחסית מהר, הייתי לחוץ אבל כבר בפעם הראשונה הוא הצליח למתוח לי את הגבולות, גרם לי לעשות דברים שמעולם לא עשיתי קודם וזה היה קשה, קשה ומעולה בו זמנית - השילוב הקדוש עבור נשלט, להרגיש שאיבדת שליטה אבל עדיין להרגיש טוב עם עצמך, להרגיש שמשהו בך משתנה ומתפתח.
למזלנו גרנו יחסית קרוב והקשר הפך תכוף יותר ויותר, לא היינו רק שולט ונשלט, נוצר גם קשר חברי, אינטימי ולפעמים משהו שמרגיש מעט רומנטי - אבל תמיד עם היררכיה ברורה, הוא מעליי ואני נחות ממנו.
בכל פעם שהרגשתי שאני מעט מתאהב או נקשר מדי, מיד הזכרתי לעצמי ששנינו לא בעניין של קשר רומנטי, כל אחד וסיבותיו, עבורו אני מבוגר מדי וגם לא ממש הטעם שלו ועבורי הוא מושלם אבל גם לא הזמן המתאים כרגע, כאבי הפרידה מהאקס עוד הולמים בי מדי פעם
אולי זה תירוץ כי אני פשוט יודע שהוא לא מעוניין בי. ואולי לא. שאלתי את עצמי הרבה פעמים את השאלה הזו. ובכנות , לא תמיד ברורה לי התשובה ואני עם ספק קל.
ידעתי שהוא נפגש עם נשלטים אחרים, כנועים יותר, מושפלים יותר. התרגשתי כשהוא סיפר לי מה הוא עושה להם.
ידעתי שהוא גם יוצא עם גברים אחרים. וניליים יותר, משעממים יותר. התרגשתי עבורו כשהוא סיפר לי מה הוא עושה איתם.
קינאתי לו והייתי גאה בו זמנית: אני היחיד. אני היחיד שהוא גם שולט בו וגם מתנשק איתו.
היחיד שהוא יכול להוציא לפועל גם את התאוות הסדיסטיות שלו ובו זמנית גם לפרוק ולשתף אותי בנבכי נשמתו או סתם בהלך יומו.
ביני לבין עצמי התגאיתי בכך, הרגשתי שאני עבד טוב עבורו.
ובאמת אני יכול להגיד בגאון שזכרתי תמיד את מקומי מולו, לא ביקשתי לעצמי מה שלא הגיע לי. הצלחתי באמת ובתמים לשים את הצרכים והרצונות שלו לפני הרצונות שלי.
והוא הראשון שגרם לי להרגיש כך כלפי גבר ורק על זה לבד אני מעריץ אותו.
לא חששתי מכך שהוא שולט בנשלטים אחרים, אני נותן לו משהו שהם לא יכולים לתת לו כרגע. אבל כן ידעתי שהדייטים שלו עם הווניליים ייאלצו אותי לסגת.
לא כיף להכיר בכך, הם בעדיפות גבוהה ממני - לא בגלל שאני נחות מהם במשהו, ממש לא, אני כלל לא מרגיש נחות מהכלל ואולי אפילו ההפך, אני מעט שחצן ומתנשא.
הם בעדיפות גבוהה יותר כי הוא, השולט שלי, חשוב יותר. האושר שלו חשוב יותר ואני מאמין שמגיע לו קשר זוגי טוב ומכיל, קשר שנבנה על אהבה והבנה.
אתמול בערב הוא אמר לי כמה טוב לו איתי ומיד ידעתי שעוד רגע תגיע הודעה שתתחיל במילה 'אבל'.
כמה כאב יש במילה 'אבל' כשהיא מגיעה אחרי שמושא תשוקתך אומר לך כמה טוב אתה עושה לו
ועובר רגע והודעה אכן מגיעה, והיא אכן מתחילה במילה 'אבל' והכאב חד יותר.
אני לא זוכר מה היה המשך ההודעה ואם לומר בכנות, ייתכן וכלל לא קראתי אותה. המצב ברור לי.
הוא אמנם השולט שלי אבל הפעם אני בוחר לקחת שליטה ואני כותב לו בכאב שהוא צריך להשקיע בבחור איתו הוא יוצא, שיתחיל נקי, בלי דברים מהצד.
אני אוהב אותו באמת ורוצה בטובתו ולצערי הטובה שלו כרגע היא להתרחק ממני ולכן אני חייב להיות אמיתי עם עצמי ולאחל לו בכנות כואבת בהצלחה עם האיש ההוא.
כהרגלו הוא מתבדח על חשבוני ומגיב לי שאני דרמטי, הוא צודק.
מקווה שיצליח לו אבל גם קצת מקווה שלא, שיחזור בעצמו, שיגיד לי שזה כלל לא נתון להחלטתי ושהתבלבלתי לחשוב שאני יכול להגיד לו מה לעשות עם העבד שלו.
-סוף-
(זמני?)