הייתי בן 27 והוא היה בן 23
התחלתי עבודה חדשה (שוב) והרגשתי שהחיים שלי תקועים למרות שכולם סביבי חשבו שאני מרוצה ושטוב לי, אחרי הכל הייתי במקום יחסית טוב לבני גילי. כבר הייתי אחרי התואר בתחום המדעי שאהבתי ובזכות המראה שלי גם זכיתי ללא מעט מחזרים ובכללי על פניו הדברים היו מסודרים אבל יש התחושות האלו שנשארות רק בינך לבין עצמך ואף אחד אחר לא יודע עליך.
הוא היה משוחרר טרי מהצבא, עשה קבע יחסית קצר ביחידה טכנולוגית במודיעין (או משהו כזה, גם היום אני לא מבין ולא רוצה להבין בצה"ל). בקיצור עוד קלישאה של חנון מחשבים שיוצא מהצבא וישר מחוזר על ידי חבורת טק גדולות.
הכרנו ממש במקרה באטרף (הי"ד), הייתה לו תמונה ממש חמודה, עלם עדין שכזה והייתי בטוח שהנה עוד טרף חדש והציד נפתח. מודה ולא גאה בזה אבל הייתי שחצן, יהיר וגאוותן וראיתי בחיזור כציד כשאני הצייד והצד השני הטרף. שלחתי לו הודעה סמי-מקורית והוא ענה. השיחה זרמה ממש מהר, אפילו יותר מהר ממה שהייתי רגיל אליו והצעתי מיד שנמשיך את השיחה על כוס יין אדום.
כבר למחרת בערב חיכיתי לו בבר ממש קטן וחמוד שלא הכרתי באזור הבית שלו, טל נכנס והתיישב לצדי כאילו אנחנו חברים כבר שנים. כל הביטחון המזויף שלי נעלם ברגע, הוא היה יפה מדי ויש לי חולשה מול בחורים יפים כאלו והצרה הכי גדולה היא שהוא גם ידע כמה הוא יפה. על מנת לחפות על חוסר הביטחון שלי התחלתי לדבר ולנסות ולהגיד דברים חכמים, קצת להשוויץ במוח שלי, אבל מהר מאוד הבנתי שני דברים: הוא כנראה חכם ממני (לפחות ברוב הדברים) והוא שחצן ויהיר אפילו יותר ממני.
ואלה שני דברים שאני מאוד לא רגיל אליהם מבני שיחי.
הוא סיים את היין שלו מאוד מהר ואמר לי "בוא, נצא לטייל קצת, בא לי לדבר על משהו אחר"
קמתי, קצת מעדתי מרוב התלהבות ורק לאחר שנייה כשאני עומד עם חיוך דבילי על הפנים אני רואה שלא שתיתי אפילו חצי כוס. פאק איזה עלוב אני, גבר יפה אומר לי משהו ואני מיד עושה את זה.
טל סינן לעברי "ילד טוב" עם חיוך מרוצה מעצמו.
אני חייב לעצור כאן רגע ולהסביר משהו, לא דיברתי איתו בשום שלב על כך שאהיה כנוע לו או משהו דומה, למעשה כמעט ולא דיברנו כלל על שליטה, הדבר היחיד שפלטתי היה שאני חובב קשירות אבל התכוונתי לכך שאני זה שאוהב לקשור ואולי הוא הבין אותי הפוך.
אמשיך בסקירה שלי, איך שיצאנו טל לא המתין יותר מדי זמן ומיד התחיל לספר לי על "העבד", לא יודע מי זה או איך קראו לו אבל מעתה בכל פעם שטל יגיד "העבד" הכוונה היא אל אותו אדם מסתורי. טל סיפר לי כיצד הוא חינך נשלט שהיה לו ואילו דברים הם עשו ביחד ואני שתקתי, שתקתי והקשבתי.
לא אפרט כאן כרגע מה הוא תיאר באוזניי אבל רק אגיד שמצאתי את עצמי יותר ויותר נשאב לתיאורים שלו, יותר ויותר מצאתי את עצמי מדמיין את הסיטואציה עם טל והעבד כאשר מדי פעם אני מחליף בראשי את העבד בעצמי.
"אז אתה בעניין נכון" הוא שאל אותי משום מקום ובלי הכנה, למעשה אני כבר לא בטוח שהוא בכלל שאל, נראה לי שהוא קבע.
התגובה הראשונה שחשבתי עליה היא להגיד לו שזה סיפור מדהים ושאני מקנא בו אבל מעדיף את הצד השולט אז שתקתי והוא הבין מזה שאני נבוך מעצמי.
"הכל טוב, אתה לא צריך להתבייש, זה יעשה לך טוב, אתה תראה"
-"ואם אני אתחרט?" פאק, נתתי את ההסכמה שלי מהר מדי, מה קורה לי
"יש לי שיטה שתמיד עובדת לי, זה יעזור לך"
-"דבר..." עניתי לו בשקט
"אז ככה, אתה בא אליי בחמישי בשמונה בערב עם התנאים הבאים: אתה עושה כל מה שאני אומר לך ואתה מביא איתך פיקדון של 800 שקל"
נו הנה יצא המרצע, עוד נתמך דביל שמחפש כסף, איך ברגע אחד אני מאבד את כל המשיכה שלי אליו.
-"הבנתי את הראש שלך, אני אוותר. נתמכים שמתחפשים לשולטים זה מסוג הדברים היותר נחותים שראיתי" אמרתי לו בטון מלא ארס, מנסה להחזיר לעצמי מעט מהכבוד
הוא מסתכל עליי בשקט ובמהירות מנחית לי כאפה ללחי, בערתי מעצבים ויכולתי להרוג אותו באותו רגע, חתיכת אפס, מי הוא בכלל שירים עליי יד אבל משום מה המשכתי לשתוק.
יש משהו בסטירה לפנים שמאוד מנחית אותך, אתה חוזר לרגע להיות ילד נזוף, שוכח שאתה בכלל בן אדם בוגר ועצמאי.
"אני לא נתמך ולא צריך את הכסף העלוב שלך, תאמין לי שזה הדבר האחרון שחסר לי בחיים, זה רק פיקדון, אני מחזיר את הפיקדון לנשלט בסוף הסשן אם הוא מצליח לעבור את כולו" טל אמר לי בעצבים, הסתובב והלך.
אני עומד עם פנים בוערות, מובך, מבולבל, מביט בגבו המתרחק. לוקחות לי מספר שניות להבין שאני לא רוצה שהוא ילך.
-"טל, רגע, אני לא הבנתי אותך" אני אומר לו ומיד מתחיל ללכת בעקבותיו
"עזוב יש לך יותר מדי אגו ואתה פחדן בגדול"
-"לא, לא, אני מבקש ממך, תן לי הזדמנות" אני לפתע שומע את עצמי ממש מתחנן
"אתה מוכן לתנאים שלי?" הוא שואל
-"כן" ומוסיף בלחש "אדוני". אולי חנופה תעזור פה, גם ככה משהו בהתחננות הזו שינה אצלי פאזה
"אל תקרא לי ככה, זו זכות להיות רכוש שלי ואתה עוד לא זכית בה.
תגיע אליי בשמונה עם הסכום שאמרתי לך, אתה שייך לי עד יום שישי בשעה 11, אם תשרוד את זה בשלום אז הפיקדון שלך יחזור אליך ותזכה לסשן נוסף בעתיד אבל אם תישבר לי באמצע אז אתה יכול לשכוח ממנו וגם ממני, יש מבין?"
-"מבין"
הוא חייך חיוך מרוצה כזה, אני מכיר טוב מאוד את החיוך הזה - הציד הושלם.