צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 8 שנים. 4 ביוני 2016 בשעה 12:01

בא לי – לשרוט אותך, לסמן אותך בציפורני,

חזק וכואב, סימנים אדומים ועמוקים בגופך,

שיזכירו לך למי אתה שייך...

לפני 8 שנים. 31 במאי 2016 בשעה 17:48

כך אתה אומר לי לעתים: "אני רוצה, שתשלטי על החיים שלי".

הייתי שמחה לעשות זאת, אם היית מאפשר לי...

לפני 8 שנים. 28 במאי 2016 בשעה 18:56

כן כזה אתה – ילד מגודל ומפונק, רגיל לחלק הוראות, לשלוט, לנהל.

רגיל, שנשמעים לך - על פיך יישק דבר.

רגיל לעשות מה שאתה רוצה, כאשר אתה רוצה.

לא ממושמע, לא צייתן, לא מאולף - כפי שהייתי רוצה.

אם כך ברור, שאתה זקוק לחינוך ולאילוף, חזק, יסודי וכואב,

כדי ללמוד לציית כהלכה וכדי לחוש היטב

מי הבוסית האמיתית...

לפני 8 שנים. 24 במאי 2016 בשעה 19:47

ירוק עולה

עולה

עולהההההה!!!!

לפני 8 שנים. 21 במאי 2016 בשעה 20:49

התשוקה להיות נשלט ע"י אישה חזקה היא חלק בלתי-נפרד ממך - אם תרצה או לא תרצה.

תוכל להדחיק אותה, תוכל לברוח ממנה לתקופה, אבל היא תמיד תהיה שם

מתחת לפני השטח.

עד להתפרצות הבאה...

לפני 8 שנים. 21 במאי 2016 בשעה 8:43

https://fbcdn-sphotos-g-a.akamaihd.net/hphotos-ak-xpa1/v/t1.0-9/13245452_826268927527938_5467544144260571173_n.jpg?oh=67aa97c74754ac2957f3122d158f277c&oe=57D2486E&__gda__=1473054422_4c316bea56fff113dac2bbbac5d431ba

לפני 8 שנים. 20 במאי 2016 בשעה 18:44

לא, אינך זקוק לסימון פיזי כדי להרגיש, שאתה שייך.

החוטים הסמויים מהעין קושרים אותך חזק, אלי...

ויחד עם זאת, הייתי רוצה להטביע בך את חותמי,

כדי שתחוש את השייכות אלי

גם על בשרך...

לפני 8 שנים. 19 במאי 2016 בשעה 8:04

המשאב היקר ביותר העומד לרשותנו.

לפני 8 שנים. 17 במאי 2016 בשעה 3:58

https://fbcdn-sphotos-f-a.akamaihd.net/hphotos-ak-xlf1/v/t1.0-9/13165951_1276506805716572_4605013811173936318_n.jpg?oh=fc990c8d0a71f6e362fe23ab3efda09a&oe=57E315BB&__gda__=1474157856_80b64bf7d46e98fa6180454bafa656eb

לפני 8 שנים. 10 במאי 2016 בשעה 14:00

במדינה שלנו השמחה והעצב מתערבבים זה בזה.

קבע מי שקבע, שיום הזכרון לחללי צה"ל ולחללי פעולות איבה יתמזג למחרת בלילה עם יום העצמאות שלנו.

אינני יודעת אם טוב עשו, שכך קבעו, אבל מציאות חיינו מראה מזה שנים,

שאצלנו כל שמחה מהולה במקצת עצב, ולהיפך,

כך שכנראה מתאימה הסמיכות הזאת של יום הזכרון העצוב ליום העצמאות השמח שלנו.

 

ובמותם ציוו לנו את החיים...