בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 8 שנים. 27 באוגוסט 2016 בשעה 17:17

משהו בך מעורר בי את ייצר הכיבוש וההכנעה.

לא, שהייצר הזה אינו קיים בי גם כך, אבל לעתים הוא רדום מעט, על 'אש קטנה'.

כשאני שומעת אותך הוא מתעורר במלוא עוצמתו.

אתה רגיל, שאחרים נשמעים לך, אבל אני רוצה שתהיה צייתן וממושמע – לי.

רוצה לשייך אותך ולסמן אותך כרכוש שלי.

רוצה שתהיה השפוט הבלעדי שלי...

https://img1.etsystatic.com/041/0/7668867/il_fullxfull.518829689_tde3.jpg

 

לפני 8 שנים. 19 באוגוסט 2016 בשעה 14:52

ולזכרו של נחום היימן המלחין, למילותיו של יוסי גמזו.

 

אילו כל האוהבים תלו בכוכבים 
בלילה זה את מבטם - 
קמו לעינינו, ממצולות שירינו, 
כל האגדות כולן...

 

לפני 8 שנים. 12 באוגוסט 2016 בשעה 18:08

כן, זהו המשרד שלך, בו אתה השליט המכובד והבלתי-מעורער, אבל כשאני מגיעה לביקור,

מעמדך משתנה כהרף עין לכלב שפוט ואפסי, שלי...

אני אוהבת לשבת בכסא שלך, אתה לרגלי. הטלפון מצלצל, אני רומזת לך לענות ובזמן שאתה מדבר אני

מועכת את הזין והביצים שלך בכף רגלי. אתה משתדל מאד לשמור על טון רשמי,מאופק עם איש השיחה שלך

מעבר לקו, אבל ככל שהריגוש גובר אתה מתקשה (תרתי משמע) לשמור על קור רוח.

אתה מסיים את השיחה מהר ככל שניתן ומתבונן בי במבט שואל, תוהה למה לצפות.

אני דורשת ממך להתפשט ולקרוא למזכירתך לחדר. אתה נבוך אבל עושה כדברי. היא נכנסת – אישה מלאה ושופעת, מתבוננת בך בפליאה, עירום לרגלי. אני מורה לה לשבת על הספה שבחדרך ולהמתין להוראות נוספות.

היא מתיישבת, נבוכה ומרגישה שלא בנוח לנוכח הסיטואציה הלא מוכרת, אבל גם היא עושה כדברי...

אני אומרת לך לקום, אתה עושה כפי שאני דורשת, אך המבוכה שלך וגם שלה היא רבה. היא כמובן לא רגילה לראות את הבוס המכובד שלה במצב שכזה.

אתה עירום לגמרי, אני מעמידה אותך מול הקיר, אומרת לך להשען עליו עם הידים ומוציאה את השוט האדום.

אני קוראת למזכירתך לעמוד לידך ולספור כל הצלפה והצלפה בישבנך.

היא סופרת ואתה אומר לי 'תודה, גבירתי' אחרי כל הצלפה. הישבן שלך אדום לגמרי אבל אני ממשיכה עד שאתה מתחנן שאפסיק. אני נענית לבקשתך.

כעבור זמן מה, אחרי שאתה נרגע מעט, אני פונה למזכירה ושואלת אותה אם גם היא רוצה להצליף בך

פעם או פעמיים? היא מהססת לרגע אבל אוחזת את השוט שלי בידיה, סמוקה ונרגשת ומצליפה...

אתה מושפל מאד, אבל סופג בהכנעה. אני מסמנת לה לשוב למקומה על הספה.

 אתה רועד מתשוקה ומגורה מאד. הזין שלך זקור וקשה, אני נוגעת בו לרגע קצר,

מעבירה את היד שלי לאורכו, שורטת אותו קלות בציפורניי, מבטה של המזכירה עלי ועליך...

אני פונה למזכירתך ושואלת אותה אם היא מוכנה להיות שותפה פעילה על פי ההוראות שלי. היא מהנהנת את הסכמתה.

אני מורה גם לה להתפשט ולהשאר בתחתונים בלבד, והיא מצייתת. אני מוציאה חבל וקושרת אותה אליך בטן אל בטן, חזה אל חזה.

היא מאד נרגשת, מסמיקה כולה.

אני מצליפה בשניכם, פעם בך ופעם בה. מדי פעם אחד מכם קופץ מכאב ההצלפה ואתם מתחככים זה בזו,

קשורים היטב זה לזו ללא אפשרות להשתחרר.

שניכם מאד מגורים. אני מכניסה יד ביניכם, התחתונים שלה רטובים לגמרי, והזין החשוף שלך חם, זקור וקשה.

אני מורה לך להתחכך בה עד גמירה כמעט ועוצרת אותך.

אתה לוהט, מתנשף, מתחנן שארשה לך לגמור אך בשלב זה אני משחררת את שניכם מהחבל ומורה לכם להתרחק זה מזו.

אני שולחת אותה לגמור בשירותים ושנינו –אתה ואני - נותרים במשרדך.

אתה מתחנן שוב, שאתן לך לגמור. הפעם אני מסכימה – שתתחכך ברגלי ותגמור, כמו כלב שנצמד לרגלי גבירתו.

מזכירה לך, שאולי אתה בדרך כלל השולט במשרדך, אבל כשאני שם, הדברים הם אחרת.

מחזירה לך את משרדך בשלב זה, עד הביקור הבא שלי...

לפני 8 שנים. 29 ביולי 2016 בשעה 17:55

כן, זהו המשרד שלך, בו אתה השליט המכובד והבלתי-מעורער, אבל כשאני מגיעה לביקור,

מעמדך משתנה כהרף עין לכלב שפוט ואפסי, שלי...

אני אוהבת לשבת בכסא שלך, אתה לרגלי. הטלפון מצלצל, אני רומזת לך לענות ובזמן שאתה מדבר אני

מועכת את הזין והביצים שלך בכף רגלי. אתה משתדל מאד לשמור על טון רשמי,מאופק עם איש השיחה שלך

מעבר לקו, אבל ככל שהריגוש גובר אתה מתקשה (תרתי משמע) לשמור על קור רוח.

אתה מסיים את השיחה מהר ככל שניתן ומתבונן בי במבט שואל, תוהה למה לצפות.

אני דורשת ממך להתפשט ולקרוא למזכירתך לחדר. אתה נבוך אבל עושה כדברי. היא נכנסת – אישה מלאה ושופעת, מתבוננת בך בפליאה, עירום לרגלי. אני מורה לה לשבת על הספה שבחדרך ולהמתין להוראות נוספות.

היא מתיישבת, נבוכה ומרגישה שלא בנוח לנוכח הסיטואציה הלא מוכרת, אבל גם היא עושה כדברי...

אני אומרת לך לקום, אתה עושה כפי שאני דורשת, אך המבוכה שלך וגם שלה היא רבה. היא כמובן לא רגילה לראות את הבוס המכובד שלה במצב שכזה.

אתה עירום לגמרי, אני מעמידה אותך מול הקיר, אומרת לך להשען עליו עם הידים ומוציאה את השוט האדום.

אני קוראת למזכירתך לעמוד לידך ולספור כל הצלפה והצלפה בישבנך.

היא סופרת ואתה אומר לי 'תודה, גבירתי' אחרי כל הצלפה. הישבן שלך אדום לגמרי אבל אני ממשיכה עד שאתה מתחנן שאפסיק. אני נענית לבקשתך.

כעבור זמן מה, אחרי שאתה נרגע מעט, אני פונה למזכירה ושואלת אותה אם גם היא רוצה להצליף בך

פעם או פעמיים? היא מהססת לרגע אבל אוחזת את השוט שלי בידיה, סמוקה ונרגשת ומצליפה...

אתה מושפל מאד, אבל סופג בהכנעה. אני מסמנת לה לשוב למקומה על הספה.

 

אתה רועד מתשוקה ומגורה מאד. הזין שלך זקור וקשה, אני נוגעת בו לרגע קצר,

מעבירה את היד שלי לאורכו, שורטת אותו קלות בציפורניי, מבטה של המזכירה עלי ועליך...

לפני 8 שנים. 16 ביולי 2016 בשעה 18:00

כן, זהו המשרד שלך, בו אתה השליט המכובד והבלתי-מעורער, אבל כשאני מגיעה לביקור,

מעמדך משתנה כהרף עין לכלב שפוט ואפסי, שלי...

אני אוהבת לשבת בכסא שלך, אתה לרגלי. הטלפון מצלצל, אני רומזת לך לענות ובזמן שאתה מדבר אני

מועכת את הזין והביצים שלך בכף רגלי. אתה משתדל מאד לשמור על טון רשמי,מאופק עם איש השיחה שלך

מעבר לקו, אבל ככל שהריגוש גובר אתה מתקשה (תרתי משמע) לשמור על קור רוח.

אתה מסיים את השיחה מהר ככל שניתן ומתבונן בי במבט שואל, תוהה למה לצפות.

אני דורשת ממך להתפשט ולקרוא למזכירתך לחדר. אתה נבוך אבל עושה כדברי. היא נכנסת – אישה מלאה ושופעת, מתבוננת בך בפליאה, עירום לרגלי. אני מורה לה לשבת על הספה שבחדרך ולהמתין להוראות נוספות.

היא מתיישבת, נבוכה ומרגישה שלא בנוח לנוכח הסיטואציה הלא מוכרת, אבל גם היא עושה כדברי...

(המשך יבוא)

לפני 8 שנים. 15 ביולי 2016 בשעה 18:09

עוברת כעת תקופה אישית לא קלה, לא אפרט את טיבה – מי שיודע, יודע.

לרוב אני אישה חזקה ועמידה, עברתי לא מעט בחיי, ובדרך כלל אני צולחת את הקשיים כמיטב יכולתי,

אך גם אישה חזקה זקוקה לעתים לכתף תומכת ולאוזן קשבת.

תודה לכל מי שתומכ/ת במילה טובה, בעצה, בעידוד. תמיכתכם חשובה ויקרה לי עד מאד.

מקווה לטוב בהמשך הדרך.

I'll get by with a little help from my friends…

 

בלי תגובות, בבקשה. (מותר לעשות לייק :)

 

 

 

לפני 8 שנים. 2 ביולי 2016 בשעה 17:50

או גם וגם?...

תודה על האוזן הקשבת.

 

 

 

לפני 8 שנים. 30 ביוני 2016 בשעה 18:24

אתה מתנתק לעתים, שקוע בעיסוקיך, בעניני היום-יום.

אבל שנינו יודעים, שהניתוק הזה זמני בלבד...

לפני 8 שנים. 18 ביוני 2016 בשעה 7:29

להניח את האחריות בצד, ולו רק לזמן מוגבל.

להסיר את הדאגות והטרדות היומיומיות ולתת לך להוביל אותי, לקחת אותי לאן שתרצי.

לחסות תחת כנפייך המגוננות, להיות שלך בכל מובן אפשרי.

 

זה מה שבסתר ליבך היית רוצה, לא?...

לפני 8 שנים. 11 ביוני 2016 בשעה 18:22

לעתים שקט ושלו, לעתים סוער ורוגש.

אוהבת כשאתה סוער ובוער, כמו הים...

כמו הים הכחול, את סוחפת...
כמו בים הגדול, מאבד את...
הזמן, המקום את עצמי
מגשש את דרכי לחוף מבטחים