לפני 10 שנים. יום שבת, 16 ביולי 2016 בשעה 17:00
כן, זהו המשרד שלך, בו אתה השליט המכובד והבלתי-מעורער, אבל כשאני מגיעה לביקור,
מעמדך משתנה כהרף עין לכלב שפוט ואפסי, שלי...
אני אוהבת לשבת בכסא שלך, אתה לרגלי. הטלפון מצלצל, אני רומזת לך לענות ובזמן שאתה מדבר אני
מועכת את הזין והביצים שלך בכף רגלי. אתה משתדל מאד לשמור על טון רשמי,מאופק עם איש השיחה שלך
מעבר לקו, אבל ככל שהריגוש גובר אתה מתקשה (תרתי משמע) לשמור על קור רוח.
אתה מסיים את השיחה מהר ככל שניתן ומתבונן בי במבט שואל, תוהה למה לצפות.
אני דורשת ממך להתפשט ולקרוא למזכירתך לחדר. אתה נבוך אבל עושה כדברי. היא נכנסת – אישה מלאה ושופעת, מתבוננת בך בפליאה, עירום לרגלי. אני מורה לה לשבת על הספה שבחדרך ולהמתין להוראות נוספות.
היא מתיישבת, נבוכה ומרגישה שלא בנוח לנוכח הסיטואציה הלא מוכרת, אבל גם היא עושה כדברי...
(המשך יבוא)

