לפני 9 שנים. 9 באפריל 2015 בשעה 19:02
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 9 שנים. 3 באפריל 2015 בשעה 7:42
לכל קוראי הנאמנים מאחלת חג אביב שמח ופורח,
ארוחות טעימות ותשתדלו לא להגזים עם המצות :)
לפני 9 שנים. 2 באפריל 2015 בשעה 17:58
בהמשך ל'פולשת' חלקים א' וב' בהם תיארתי את נקודת מבטי, ובעקבות תגובתו של אחד מקוראי הבלוג לתיאור שלי, הצעתי לו כי יציג את צד הנשלט, כפי שהוא רואה אותו.
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=454994&blog_id=16211
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=455504&blog_id=16211
להלן מה שכתב – כל הזכויות לתיאור חלקו של הנשלט שמורות ל'מענג דומיננטית':
התעוררתי שוב ופקחתי את עיני. העולם סביבי נותר חשוך. ניסיתי להזיז את ידי לכיוון מנורת הלילה
אך ידי היו קשורות היטב למיטה ונזכרתי בפתק שהיה מונח ליד מיטתי.
הפעם ריח הבושם המשכר היה חזק וברור.
לפתע הרגשתי את ידיה מטיילות עלי. נבהלתי, אך לא התנגדתי.
אין טעם. ידעתי שאני נתון בידיה של אותה אישה, שעושה בי כבשלה.
מעולם לא חשתי חוסר אונים שכזה ומעולם לא התרגשתי כך. ידיה עינגו והכאיבו לי.
גילתי לתדהמתי, שאני מתגרה מכאב - זה המעורב בעונג.
התביישתי בעצמי, אבל לא יכולתי לעשות מאומה כנגד זה. ידעתי, שגופי וליבי חשופים בפניה.
הסומק שפשט על פני, הפיק ממנה צחקוק עדין. ידה הנעימה עודדה את הגירוי. חוסר האונים שלי מולה הובלט.
רציתי להעלם אך יותר מכך, רציתי להמשיך להיות כלי השעשוע שלה. למזלי, גם היא רצתה שאהיה כלי משחק בידיה.
היד, שעלתה וירדה על איברי, ירדה לכיוון האשכים, מלטפת בעדינות. התענגתי והתמסרתי אליה,
עד שלפתע פתאום היד התהדקה על שק האשכים הרגיש שלי.
פני הפכו לאבן והפחד החל לחלחל. האחיזה לא הכאיבה לי ונועדה להבהיר לי מי פה בשליטה ומי חסר אונים.
כשעצרתי את נשמתי, שמעתי לראשונה את קולה הנשי והאסרטיבי: אתה בידיים שלי מעכשיו ועד שאחליט לשחרר אותך.
רעדתי מקולה, שחדר אלי. רעדתי מפחד, מחוסר הידיעה ורעדתי מהגירוי שהרקיע שחקים. איברי חשב להתפוצץ.
הריגוש החזק והאחיזה האיתנה הכאיבו לי. עיני דמעו. היא שוב צחקה מתגובתי. הפעם צחוקה היה ארוך ומתגלגל.
הבנתי שאני נתון בידיה עד להודעה חדשה. היד שחררה את אשכי ושרטה את עורי כשעלתה לכיוון החזה.
אצבעותיה התהדקו על פטמותי ושמעתי את נשימותיה מתקרבות לאוזני...
לפני 9 שנים. 29 במרץ 2015 בשעה 20:41
מוקדש לכל הנשים הרכות והחזקות באשר הן (כן גם אני :)
לפני 9 שנים. 28 במרץ 2015 בשעה 5:45
משהו בחמסין הזה, ברוחות היבשות והעזות, בריחות האביב והפריחה המשכרת
מעורר את החושים, את התשוקות החבויות, ממריץ את הדם בגוף...
ואני, אני נולדתי ביום חמסין, של סתיו...
שבת שלום עם שיר ותיק, ותיק...
לפני 9 שנים. 21 במרץ 2015 בשעה 6:50
