לפני 9 שנים. 22 במאי 2015 בשעה 7:22
שבת שלום :)
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 9 שנים. 14 במאי 2015 בשעה 17:50
תן לי להתקרב אליך לאט
תן לי להכיר אותך עוד קצת, מעט,
תן לי לגעת בקצות האצבעות -
אחר כך בכל היד,
תן לי ללמוד אותך לאט, לבד.
תן לי להתקרב בצעדים קטנים
מדודים, הססניים וכלל לא בטוחים,
תן לי להבין את נפשך, את רגשותיך,
תן לי לאט לאט להתקרב אליך...
לפני 9 שנים. 9 במאי 2015 בשעה 17:34
השליטה שלי נבנית לאט, באופן יסודי ועמוק, ומחלחלת פנימה לגוף ולנפש. זהו תהליך, שנמשך לאורך זמן,
זה לא 'זבנג וגמרנו', לכן קראתי לפוסט זה 'ריצה למרחקים ארוכים'.
בעידן הוירטואלי אנשים מחפשים לא פעם סיפוקים וריגושים מידיים, כאלו שלרוב נשרפים וכלים מהר מאד
מאחר שאין להם בסיס מוצק ועמוק די הצורך כדי לבנות קשר ממשי, מרגש ומתמשך.
לילימיי כתבה פוסט בבלוג שלה, שלאחר מכן העלתה כ'יצירה מקורית' באתר, וברשותה אני מצטטת כאן מתוכו את המילים
אליהן התחברתי ביותר:
[הקטע המלא מופיע כאן: https://thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=35938]
ריגושים ריגעיים.
אנשים מחפשים ריגושים ריגעיים.
חולפים.
אני לא חובבת ריגושים חולפים.
אני אוהבת ריגושים, מתמשכים.
כאלו הנבנים אט אט, מתוך הכרות
ולא מתוך אינטנסיביות של ריגוש וירטואלי...
כזה שנשרף בלהבה, עוד לפני
שקרם עור וגידים....
סשנים מזדמנים, בודדים, מלאכותיים, בלתי קשורים אינם מענינים אותי. כמו כן, אין לי ענין ב'כניעה אינסטנט'.
אני רוצה שהנשלט שלי יהיה שלי כי הוא רוצה בכך,כי הוא מכיר אותי, עצמי – על יתרונותי וחסרונותי -
ובשל מי שאני הוא בוחר בי להיות השולטת שלו.
שכן בעיני הנשלט מכתיר את מלכתו. ברור שהיא צריכה להיות מעונינת בו, לרצות לשלוט בו, לשייך אותו אליה,
אבל הבחירה בסופו של דבר היא שלו...
לשם כך דרושים אורך רוח, התמדה, נכונות – משני צידי השוט – אבל אני מאמינה שעבודת הכנה יסודית,
הכרות מעמיקה והולכת וחדירה מנטלית עמוקה לנפשו של הנשלט הם היסודות לקשר שיחזיק לאורך זמן. כל זאת,
בעיתוי המתאים והנכון לשני הצדדים. וכשהקשר מתממש והוא אמיתי וחי ובוער, אין טוב ממנו, כפי שכתבה לילימיי:
ואני, אני אוהבת עור וגידים.
שרירים המשתרגים, תחת מאמץ
של איפוק, וטירוף פנימי
וכמיהה למגע ציפורניי, המשוחות ארגמן
וכריות אצבעותיי הקרירות,
עד למגע כף ידי החמה.
אני אוהבת את המגע הפיזי, האינטימי עם הנשלט, את התחושה הממשית, הבלתי-אמצעית,
את המבט בעיניים של ה'צעצוע האנושי' ממין זכר, שנכנע לי, שהופך להיות שלי ורק שלי...
זהו קשר עמוק, כואב, חודר, בוער, מרגש עד העצם... וכשזה כך – השמים הם הגבול..............
לפני 9 שנים. 2 במאי 2015 בשעה 5:45
לפני 9 שנים. 1 במאי 2015 בשעה 8:57
שבת שלום.
לפני 9 שנים. 24 באפריל 2015 בשעה 9:26
לפני 9 שנים. 22 באפריל 2015 בשעה 17:09
לפני 9 שנים. 21 באפריל 2015 בשעה 14:09
מילים: יהונתן גפן
לחן: שם טוב לוי
פגשתי אותו בלב המדבר
יפה שקיעת שמש ללב עצוב
ציירתי לו עץ וכבשה על נייר
והוא הבטיח לי שישוב
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח
ואם אי פעם תגיעו לכאן
תדעו שכאן הוא חרש צנח
וקול הנפילה מעולם לא נשמע
בגלל החול הרך
והיה אם יופיע שם ילד אחד
שפניו שוחקות ושיער לו זהב
תדעו שזה הוא, והושיטו לו יד
ולטפו את אבק המדבר מעיניו
ואז תעשו עימי חסד קטן
כיתבו נא מהר לכל אימותינו
שירווח להן קצת ויפוג צערן
הנסיך הקטן חזר אלינו
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח
וכל שושניו הן קוצים כעת
וליבו הקטן קפא כקרח
פגשתי אותו בלב המדבר
ונזכור את כולם.
לפני 9 שנים. 17 באפריל 2015 בשעה 16:50
סרבנות
התקוממות
התמרדות
חוסר משמעת
חינוך
משמעת
אילוף
צייתנות
כניעה
התמסרות
שייכות
התמכרות...
לפני 9 שנים. 15 באפריל 2015 בשעה 16:09
מילים: גלעד ויטל ורואי לוי
לחן: גלעד ויטל
כשהיא עזבה אותו
הוא היה קטן
הוא ראה את הדמעות בעיניה
בבית בכפר ,את פניה
הוא זוכר עד היום
הם לקחו אותה
בקרון מלא
למקום שלא חוזרים עוד ממנו
נשאר לבדו, ומאז בליבו
הוא קורא לה, קורא לה
והוא מחכה לה שנים
שתבוא להיות אתו
שתבוא להיות אתו
והוא מחכה לה שנים שתבוא
שתבוא
במנזר ישן
הוא כמעט אילם
עד סוף המלחמה
איש לא יגלה
את סתרי ליבו
כל הזמן הוא מצפה לה בסתר
והוא מחכה לה שנים
שתבוא להיות אתו
שתבוא להיות אתו
והוא מחכה לה שנים שתבוא
שתבוא
בן שבעים שנה
בית וגינה
הילדים גדלו
עכשיו הוא כבר סבא
הוא עוצם את עיניו
ורואה רק אותה
הוא קורא לה, קורא לה
שתבוא..