בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 13 שנים. יום שישי, 18 באוקטובר 2013 בשעה 5:02

סופשבוע רגוע :)

 

לפני 13 שנים. יום חמישי, 17 באוקטובר 2013 בשעה 14:10

מילים: מיכאל לייטמן וארקדי דוכין
לחן: ארקדי דוכין

כל השערים ננעלו חוץ משער הדמעות
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי

 

 

 

לפני 13 שנים. יום שני, 14 באוקטובר 2013 בשעה 15:23

רוח האדם היא דבר מופלא. לעתים היא חזקה מכל חומר וגשמיות.

כוח הרצון יכול לחולל נפלאות, גם כשהאדם עלול להמצא במצב פיזי קשה,

ולהביא אותו להתגבר על כל קשייו הפיזיים בכוח הרצון ובכוח רוחו החזקה.

אני נדהמת ומתרגשת מכך כל פעם מחדש.

[לשם הבהרה - הפוסט הזה אינו מתייחס אלי באופן אישי].

רוח האדם 

מילים: 
לחן: 

היא לא נבהלת כשהגוף פוחד, 
היא לא נשברת כשהגוף בוגד; 
כי רוח האדם יכולה לעוף, 
רוח האדם יכולה לגוף 
ואת כל שדי הלב, 
את כל שדי הכאב 
יכולה לגרש, 
אם רק נבקש, 
אם רק נתעקש; 
כי אין לך אימה 
שאי אפשר להרחיקה 
בנגיעה רכה, 
בנשיקה.
     

 

 

לפני 13 שנים. יום שישי, 11 באוקטובר 2013 בשעה 9:24

כמה הבדל עושה שינוי קטן בדרך הצגת הדברים...

סופשבוע רגוע :)

 

לפני 13 שנים. יום רביעי, 9 באוקטובר 2013 בשעה 15:07

הימים עדין חמים אם כי הלילות נהיו קרירים. תחושה של סתיו ו...שלכת בלב...

מילים: 
לחן: 

הסתיו מלטף את הרוח הקר, 
הסתיו מזמר עם הרוח השר; 
וקולו של הירק - נדם 
ומגיע צהוב לעולם. 
ובגן אין העץ מלבלב, 
ושלכת... שלכת בלב... 

הרוח נושא את קולו לרחוב, 
הרוח פוסע בשביל הרטוב; 
ושקיעה מסתתרת בחוץ 
והשער בגשם רחוץ. 
הסתיו את העצב אוהב, 
ושלכת... שלכת בלב... 

יודע הגשם לשיר את שירו, 
שמח הטל בהגיע תורו. 
ואני אבקש את הסתיו, 
כי יגן על ביתי מפניו. 
האפור את הסתיו מחבב, 
רק שלכת... שלכת בלב... 


     

 

לפני 13 שנים. יום שלישי, 8 באוקטובר 2013 בשעה 13:22

למה אנחנו זוכרים אירועים מסוימים מהעבר בזמן שאחרים נעלמים כלא היו?

מה הקשר בין הישרדות, אבולוציה וזיכרון והאם כל זיכרון שאנו מעלים מתעצב מחדש בכל פעם שאנו נזכרים בו?

כתבה מענינת - להלן הקישור:

 

 

לפני 13 שנים. יום ראשון, 6 באוקטובר 2013 בשעה 16:02

לפעמים אני תוהה מה מניע אנשים לפעול או לא לפעול - מרצונם או שבניגוד לרצונם?

מה דוחף אותם קדימה, מה עוצר אותם במקום? אלו גורמים, סיבות משתתפים בהחלטה לעשות כך ולא אחרת?

או להמנע מעשייה? מה הם מצפים שיקרה, לאן הם חותרים, לאן הם מקוים להגיע?

מה ירויחו או יפסידו אם יפעלו בדרך מסוימת או שלא יפעלו בכלל?

 

ברור לי שהתשובות לשאלות הנ"ל הן אינדיבידואליות, כל אחד וסיבותיו עימו.

מענין בכל זאת לנסות להבין ולפענח מה מניע אנשים...

לפני 13 שנים. יום ראשון, 6 באוקטובר 2013 בשעה 6:25

בהמשך לפוסט הזה, שבעצם היה במקור על רוגע ושלווה ולאו דוקא על שלוליות,

http://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=399157&blog_id=16211

ובעקבות התגובות לאותו פוסט והיום הסתוי והאפרורי ששורר בחוץ, הרי לכם - שלולי :)

שלולי 
 
מילים: 
לחן: 

אפילו שלוליות קטנות היו משמחות אותו 
אפילו שלוליות קטנות היו משמחות אותו 
אבל השמחה האמיתית התחילה מאוחר יותר 
כשהגשם היה גשם והבוץ היה בוץ 
והשלוליות היו כמעט ים 
וזה היה נפלא 
וזה היה נפלא 

ורון היה מאושר... 

 

מצרפת גם את התמונה המקסימה, ששלח לי הגמד האמיץ:

 

 

לפני 13 שנים. יום שבת, 5 באוקטובר 2013 בשעה 12:02

בגינתו של האיש בעל הלב הפצוע בפיו של ז'ורז' מוסטקי, אחד הזמרים הותיקים, שאני אוהבת.

לדוברי הצרפתית שביניכם להלן המילים:

 

לפני 13 שנים. יום שבת, 5 באוקטובר 2013 בשעה 9:19

שלווה

נשימה אחת עמוקה ועוד אחת

ושקט על פני תהום...