צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינה אישית

שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.

אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.

לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...

****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================

הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 11 שנים. 4 באוקטובר 2013 בשעה 19:17

ברוח נוסטלגית...

מילים: יורם טהרלב
לחן: שי לביא

ושוב ירדה עלינו שיירת חסידות, 
בדרך מן השלג אל השמש. 
ובחולצת שבת הלבינו השדות, 
לקראת הסתיו ארצי חמה נושמת. 

הנה יורד הסתיו עם השקיעה העצובה, 
על דרך העפר ועל עקבות האהבה. 
על מרחבי השלף ולובן הכותנה, 
על פני האנשים צרובי הקיץ. 

על משעולי העדר צונח האבק, 
עלי האזדרכת בסחרחורת. 
ראשי החצבים שוב עולים מן המחנק, 
שבין ראש השנה לבין החורף. 

הנה יורד הסתיו עם השקיעה העצובה... 

נשוב ונעבור בין חמה לבין ענן, 
על דרך העפר המתחדשת. 
על פני שדות הכותנה העומדים בעירומם, 
בין ברק הממטרות לבין הגשם. 

הנה יורד הסתיו עם השקיעה העצובה... 
     
לפני 11 שנים. 4 באוקטובר 2013 בשעה 8:08

נכחתי אמש באירוע, שאת תוכנו ומהותו לא אפרט כאן, אך כזה שהיה מאד משמח ומרגש.

ערב של נוסטלגיה אמיתית, שהעלה זכרונות משכבר הימים ואשר נותן פרופורציות לחיינו של אז ועתה.

מאחלת לכולנו סופשבוע רגוע :)

 

לפני 11 שנים. 3 באוקטובר 2013 בשעה 10:15

צריכה לעשות

רצוי לעשות

רוצה לעשות

הייתי רוצה לעשות, אבל...

לפני 11 שנים. 2 באוקטובר 2013 בשעה 18:42

סדרי עדיפות.

מזיזה קצת, משנה קצת, מוותרת ומוסיפה קצת.

לא תזוזות גדולות, אבל כאלה, שנוחות לי - כעת, נכון לעכשיו.

עד שאחליט לשנות שוב...

לפני 11 שנים. 2 באוקטובר 2013 בשעה 4:43

לראש

לגוף

לנשמה...

לפני 11 שנים. 1 באוקטובר 2013 בשעה 22:33

לילה, לילה מסתכלת הלבנה...

 

לפני 11 שנים. 29 בספטמבר 2013 בשעה 12:55

אינה מפצה על איכות.

לפני 11 שנים. 29 בספטמבר 2013 בשעה 3:57

בוקר בא לעבודה...

אז כאמור, הסתיימו החגים והחגיגות - נכון לעכשיו, חוזרים לשגרת החיים.

משהו ותיק ומשעשע לפתוח בו את הבוקר ואת השבוע החדש הבא עלינו לטובה :)

לפני 11 שנים. 28 בספטמבר 2013 בשעה 14:54

ריאליות

דמיוניות

מעשיות

בלתי מעשיות

ציפיות שמתגשמות וכאלה שנותרות בגדר ציפיות ומשאלות בלבד...

לפני 11 שנים. 28 בספטמבר 2013 בשעה 3:49

דרך התנהגותם של אחרים אנחנו בוחנים לא פעם את התנהגותנו ומעשינו-שלנו...

מעין מראה המשקפת לנו לעתים איך אנו מתנהגים ואיך זה מצטייר בעינינו...