|
|
|
אלמנטים מנוגדים, לכאורה, אשר לעתים נלחמים זה בזה בתוך אותו אדם עצמו.
להגיון יש נימוקים וטיעונים משלו, לרגש וליצר אין ממש טיעונים מתקבלים על הדעת.
השאלה לרוב היא מי יגבר על מי ואיזה מחיר יש לשלם על נצחונו של זה או של זה...
כן, זהו זה, תמו להם חגי תשרי. את כל מה שדחינו ל'אחרי החגים' נצטרך לעשות כעת...
לפרוע את כל השטרות למיניהם, שהבטחנו לעצמנו ולאחרים. זה הזמן לקיים את ההבטחות,
או שמקסימום נדחה את הדברים לאחרי החגים הבאים :)
אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה, גם אתה תתחדש...
דברים קטנים ומשמחים, שמעניקים לי הנאה (הסדר אקראי) - ספר או סרט טוב, שיחה מענינת, מגע נעים, נוף יפה, ים ושקיעה,
אוכל טעים, מוסיקה, שאני אוהבת להאזין לה ועוד...
These are a few of my favorite things...
מזמן לא היה לנו אחד כזה...
בקרוב יתמו חגי תשרי, אבל עד אז עוד נותרו ימים אחדים...
נאחל לכולנו גמר חתימה טובה:
לפני ראש-השנה אנו מאחלים זה לזה: "כתיבה וחתימה טובה". בין ראש-השנה ליום-הכיפורים אנו מברכים: "חתימה טובה".
לאחר יום-הכיפורים, עד היום השביעי של חג-הסוכות, שנקרא 'הושענה רבה',
אנו מתפללים ל"גמר חתימה טובה", כי זהו היום שבו נגמר סופית דין העולם.
וכל זה למה? כדי לתת עוד אפשרות לתשובה ולתיקון. לכן אין הקדוש-ברוך-הוא גומר את החתימה ביום-הכיפורים אלא ממתין עד 'הושענה רבה',
ואז הוא מעניק לנו ולכל ישראל "גמר חתימה טובה".
http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=503&CategoryID=330
וריח סתווי-משהו באויר...מלנכולי מעט.
וברוח חו"ל - מלנכוליה בספטמבר...
כשיוצא לי להיות בחו"ל, מעת לעת, לעתים אני מדמיינת לעצמי איך זה היה לחיות באותה עיר, באותה מדינה, ברחוב מסוים, בבית מסויים,
חיים אחרים מכפי שאני רגילה להם כיום.
שפה אחרת, תרבות אחרת, עולם אחר...
אני מתבוננת בתמונות שצילמתי של בתים באזור מגורים מסויים - למשל מעל רחוב ראשי ברומא או בפריז או בלונדון ותוהה איך זה היה לחיות שם ממש, יום-יום.
כילידת הארץ הזדמן לי לחיות בחו"ל שנים ספורות, כילדה, אבל מעולם לא כאישה בוגרת, ולפעמים אני תוהה ומנסה לדמיין לעצמי איך זה היה לחיות במקום אחר...
לא שרע לי איפה שאני נמצאת כיום. ונכון, שהדשא של השכן לא בהכרח ירוק יותר, אבל בהחלט מסקרן...
If you can't stand the heat, get out of the kitchen
כחובבת שפות וכחובבת המילה הכתובה קראתי בענין את הכתבה הבאה - על טוקבקיסטים הלוחמים בשפות שונות את מלחמת ההסברה של ישראל באמצעות המקלדת.
צבא הטוקבקיסטים של ישראל
המערכה האמתית של ישראל והפלסטינים על דעת הקהל מוכרעת ממש בימים אפורים אלה. דפי הטוקבקים והפייסבוק של עיתוני תבל, המעצבים במידה רבה את תפיסת המציאות המזרח-תיכונית,
הם זירת קרב שבה קומץ תומכי ישראל חדורי אמונה מנסה להדוף כוח פרו-פלסטיני של מיליוני מגיבים, חלקם חמושים בעלילות דם.
מיהם הטוקבקיסטים שמגנים עלינו במקלדתם, האם ישראל באמת משלמת להם על זה, וגם - איך גויס למשימה הסעודי הציוני הראשון?
למי שמתענין, המשך הכתבה כאן:
אף פעם לא ניתן לדעת מה באמת מסתתר בתוך אדם - לרוב החיצוניות שלו תואמת לפנימיותו,
אבל לעתים מה שרואים כלפי חוץ שונה לגמרי ממה שקיים שם בפנים, באמת - לטוב ולרע.
לא תמיד זה ניכר לעין, לעתים זה מתגלה רק בשלב מאוחר יותר.
ולכך מצטרף ביטוי נוסף - אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו...
