לפני 11 שנים. 18 בספטמבר 2013 בשעה 5:16
חגים עלינו, עם ישראל :) והנה עוד חג בפתח, ואולי אולי גם הגשם יבוא?...
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמםתוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 11 שנים. 17 בספטמבר 2013 בשעה 17:15
Her voice was
ever soft
gentle and low
an excellent
thing in woman.
לפני 11 שנים. 16 בספטמבר 2013 בשעה 19:12
לפעמים אני תוהה לגבי החשיבות, שאנשים מייחסים לדברים מסויימים - לעתים מעל ומעבר לנושא עצמו.
וכן, אני יודעת, שזה מאד אינדיבידואלי ומאד סובייקטיבי מה חשוב בעינינו ומה לא. אבל יש לעתים נטיה לנפח דברים מעבר לכל פרופורציה ריאלית.
מה שנקרא - לראות צל הרים כהרים.
או לעשות מנמלה פיל
או כל דימוי אחר.
הפוסט הזה הוא כללי לגמרי ואינו מתייחס למישהו או למשהו ספציפי, רק כהערה/הארה למחשבה, שאולי לפעמים רצוי לעצור ולחשוב לרגע אם כדאי כל כך 'לעשות ענין' ממשהו,
אם הוא שווה את האנרגיות המחשבתיות, נפשיות וכו' שאנו משקיעים בו, או שפשוט לראות את הדברים מזוית אחרת ולהבין ש'השד בעצם לא נורא כל כך' ויש דברים גרועים הרבה יותר (שלא נדע :)
לפני 11 שנים. 16 בספטמבר 2013 בשעה 4:46
לפעמים נהדרת, לפעמים לא כל כך, אך 'אין מקום כמו ארץ ישראל' :)
נסעתי לראות קצת עולם ושבתי זה עתה לארצנו הקטנה.
'מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור' :)
לפני 11 שנים. 13 בספטמבר 2013 בשעה 6:45
שנה טובה וחתימה טובה לכולנו.
אושר, בריאות והצלחה וכל מה שאנו מבקשים לעצמנו.
צום קל לצמים.
לפני 11 שנים. 8 בספטמבר 2013 בשעה 19:44
פשוט כי יפה בעיני - המלים, הלחן והביצוע...
מילים: אברהם חלפי
לחן: יוני רכטר
עטור מצחך זהב שחור
(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר'
מצחך מתחרז עם עיניים ואור,
(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר'
אך למי שתהיי
חייו מלאי שיר.
חלוקך הורוד צמרירי ורך.
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.
לא הייתי רוצה להיות לך אח,
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו את אישה...
את אוהבת להיות
עצובה ושותקת
להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל על אודות אחרים.
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה בין כתלייך
ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך.
פרוש חלומי כמרבד לרגליך
צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך
לבשי חלוקך הורוד לעת ליל
עוד מעט ואבוא אליך.
עטור מצחך זהב שחור
יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר
אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור
כשיכור...
עטור מצחך זהב שחור.
לפני 11 שנים. 7 בספטמבר 2013 בשעה 10:55
בהמשך לפוסט הקודם, ערכתי לי בראש רשימה של דברים, שהייתי רוצה - בתחומים שונים בחיי.
מימושם תלוי בחלקו בי ובחלקו באחרים.
לא אפרט אותם כאן, אבל מה שנותר בעצם זה לחיות ולראות האם יתגשמו...
לפני 11 שנים. 7 בספטמבר 2013 בשעה 7:21
שנה חדשה מביאה לסוג של 'סקירת מצב' אישית - מה היה בשנה החולפת, מה יהיה בשנה הבאה עלינו לטובה.
האם עשיתי את מה שרציתי, ואם כן, עד כמה.
דברים שקרו, דברים שרציתי שיקרו ולא קרו, שאינם תלויים רק ברצוני...
דברים שישנם, דברים שחסרים – הרבה מחשבות והרהורים, ציפיה לבאות לצד חששות.
אבל, בסיכום נכון לרגע זה - סה"כ המצב לא רע, משתדלת לראות את חצי הכוס המלאה...
לפני 11 שנים. 6 בספטמבר 2013 בשעה 15:50
ברוח הימים האלה, שבין כסה לעשור - לקוח מתוך התפילה והולחן ע"י עובדיה חממה.
יש משהו מרגש במלים, בעוצמה, במנגינה, בשירה, שמדבר אלי מאד, גם מבלי להיות דתיה...
אנא, אנא בכח, גדולת ימינך, תתיר צרורה
קבל רינת, עמך שגבנו, טהרנו, טהרנו נורא
אנא בכח גדולת ימינך, תתיר צרורה
קבל רינת עמך שגבנו, טהרנו נורא
נא גיבור דורשי יחודך, כבבת שמרם
ברכם טהרם, רחמי צדקתך
תמיד גמלם, חסין קדוש
חסין קדוש ברב טובך, נהל עדתֶך
יחיד גאה לעמך פנה, זוכרי קדושתך
שועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות
אנא, אנא בכח, גדולת ימינך, תתיר צרורה
קבל רינת עמך שגבנו, טהרנו, טהרנו נורא
שועתנו קבל ושמע צעקתנו, יודע תעלומות
אנא, אנא בכח, גדולת ימינך, תתיר צרורה