לא היה רגיל כלל לתחושת חוסר האונים הזאת. הוא היה זה ששלט במצב בדרך כלל. שאל את עצמו למה הוא בעצם מסכים לכך, שאותה אישה תעשה בו כרצונה. אבל התשובה היתה ברורה לו. כשהוא נמצא איתה, שומע אותה, מריח אותה, מרגיש אותה קרוב אליו, הוא פשוט שוכח מהכל, הופך לכלי משחק בידיה, שנועד רק לשרת אותה. הוא עצמו אינו חושב באותו רגע, נרגע, בוטח בה לגמרי, יודע ששום דבר רע לא יקרה לו מידיה, ופשוט מתמכר ומתמסר לה...
אתה שקט מאד, זונה קטנה שלי, שמע את קולה לוחש באוזנו. כן, גבירתי, מצא שוב את קולו, אני שמח שאת כאן. התגעגעתי...
היא הסירה את צעיף המשי מעיניו, אך ידיו ורגליו נותרו עדין קשורות. התישבה על שולחנו, הסירה את אחת מנעליה וקירבה את רגלה העדינה העטופה בגרב שחור ודק אל אפו, אל לחייו, אל שפתיו. הוא עצם את עיניו ופשוט התמכר למגע העדין של רגלה על פניו. האם תרשי לי ללקק את כפות רגליך, גבירתי, שאל בלחש? עוד מעט זונה שלי, סבלנות....
לפני 18 שנים. יום שלישי, 19 בפברואר 2008 בשעה 12:44