-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 16 שנים. 20 בפברואר 2008 בשעה 16:22
הרגיש את ההתרגשות עולה בו למחשבה, שעוד מעט יזכה לטעום את בהונות רגליה של גבירתו. ניסה לדמיין לעצמו את התחושה, כאשר פתאום חש את רגלה, ממנה הסירה את הגרב, נתחבת לתוך פיו. זה היה האות... מייד שלח את לשונו וליקק בוהן, בוהן, כשהוא עוצם את עיניו ושואף את ריחן העדין. שמע את נשימתה עולה ויורדת, ידע שליקוק בהונותיה חביב עליה והשתדל לעשות את מלאכתו נאמנה. הרגל השניה, אף היא נטולת גרב, הצטרפה לראשונה והוא ליקק פעם את בהונות זו ופעם את בהונות זו. היד נשלחה שוב אל מתחת לחולצתו וצבטה בחוזקה בפיטמותיו. ציפורניה החדות שרטו את בטנו עושות את דרכן כלפי מטה לכיוון הבליטה שהחלה להווצר במכנסיו. ואז קמה בפתאומיות מהשולחן עליו ישבה כשהיא נעמדת מאחורי הכסא אליו היה קשור עדין בידיו וברגליו, נצמדה אליו מאחור. חש את נשימתה החמה ואת ריח הבושם האהוב עליו מציף אותו וכן את החזה השופע והחם שלה דרך האריג הדק שלבשה, בגבו. מענין מה היא מתכננת עכשיו, חשב לעצמו, הכיר אותה כבר וידע כי אף פעם לא אצה לה הדרך. היא אוהבת לעשות הכל לאט ובמתינות, ודווקא דרכה השלווה והאיטית לכאורה הזו היא שגירתה והטריפה אותו יותר ממה שהיה רגיל אליו עד כה...