-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 16 שנים. 21 בפברואר 2008 בשעה 17:09
התירה את ידיו ורגליו ומשכה את חולצתו מעל לראשו. חלק גופו העליון נותר עירום. רד למטה זונה שלי, על הרצפה, על ברכיך, מולי. התיישבה בכסא שלו במקומו והביטה אליו במבטה החודר; המבט הזה, שתמיד גרם לו להרגיש שהיא קוראת את מחשבותיו, גם בלי שיאמר מילה. כל כך רצה לחבק אותה, להצמד אליה, להרגיש את חום גופה מקרוב. האם תרשה לו? הביט בה במבט מתחנן והיא קראה את השאלה בעיניו. עוד מעט, לא כרגע, אמרה. העבירה את ידה בליטוף עדין על חזהו כשהיא מדי פעם צובטת ומועכת את גופו. לקחה שני מהדקים משרדיים והצמידה לפיטמות שלו. הכאב החד הקפיץ אותו לרגע, אבל הוא היה מוכן לסבול למענה. המשיכה ללטף, לצבוט, למעוך ולשרוט לסירוגין. החזה השופע שלה היה בגובה עיניו. כל כך רצה לטמון בו את ראשו ולשקוע בתוך החמימות והרוך האינסופיים הללו... ושוב תלה בה את מבטו המתחנן, אולי עכשיו?... והיא ממשיכה בשלה, כאילו הוא בובה שלה וחלק גופו העליון צעצוע בידיה לעשות בו כרצונה.
ואז בתנועה חדה, הסירה את המהדקים מעל פיטמותיו הכואבות, ליקקה בלשונה את קצה אצבעה והעבירה אותה עליהן בעדינות. הוא נאנח אנחת רווחה קלה. היא שמעה את האנחה וחייכה לעצמה ואז הושיטה את שתי זרועותיה ואספה אותו אליה, אל חיקה החמים והרך. הוא שקע לתוכו בהנאה אבל ידע, שהמפגש הזה עדין לא תם...