לפני 17 שנים. יום שלישי, 5 בינואר 2010 בשעה 12:39
הם קבעו להפגש אחה"צ, לזמן קצר. למרות קוצר הזמן שעמד לרשותם, החליטה לנצל את אותו מפגש לבצע כמה דברים, שעלו בראשה. היא הביאה איתה בתיקה כמה אביזרים נחוצים כדי לבצע את מה שתיכננה. הוא הגיע בזמן שקבעו, היא נכנסה לרכבו ותוך זמן קצר נכנסה לפעולה, בהתאם לתוכנית עליה חשבה מבעוד מועד. מרגע שהסיר את משקפיו על פי בקשתה, היא כרכה צעיף סביב עיניו, והחלה לגעת בו ולהשתמש בו כאוות נפשה. היא שלחה ידיה מתחת לחולצתו, הצמידה את האטבים שהביאה עימה לפטמותיו, ולמרות שקיבל את הכאב בשתיקה, חלפה בה המחשבה כי זה ודאי כואב לו. אבל כל זה לא הפריע לה להוסיף גם את אצבעותיה ואת ציפורניה ששרטו את חזהו, ובהמשך אף הכניסה את ידה לתוך מכנסיו וגם שם עשתה כבתוך שלה, לשה, מועכת ודוקרת. היא אהבה את התחושה הזאת של היותו כלי בידיה לעשות בו כרצונה. רק נשימותיו המהירות יותר ואנחה קלה שנפלטה מפיו כשהכאיבה במיוחד היוו סימן עבורה כי למרות הקושי הוא מקבל את הכאב שהעניקה לו בהתמסרות ובאהבה.
לפני שיצאה מהרכב נישקה אותו על לחיו וליטפה אותו מעט, לא לפני ששאלה אותו – 'של מי אתה?' 'שלך, גבירתי', הוא השיב לה. היא יצאה בתחושת ריחוף משלה, דומית ספייס שכזה, ועם טעם של עוד....
