-
בלוגים
פינה אישית
שליטה בעיני היא תהליך מוסכם, שנבנה צעד אחר צעד, מסע מאתגר, מרתק, יצרי, סוחף וממכר, המערב את הראש, הגוף, הנשמה והלב, ששני הצדדים לומדים בו זה על זו, זה מזו ועל עצמם
תוך כדי המסע המשותף.
אך לפני שיוצאים למסע על השולטת לקבל את השליטה מהנשלט, לדעת שהוא אכן רוצה בכך, רוצה להיות שלי, להתמסר לי, לתת לי להוביל.
הנכונות שלו להישלט על ידי צריכה לבוא מתוך רצון והסכמה מלאים - שלו, לא מתוך כפיה ולא מתוך לחץ כלשהו שלי עליו, אלא מתוך הכרה שלו,
שהוא באמת ובתמים רוצה ומוכן לכך - פיזית ונפשית.
לא קל להיות נשלט - הצורך העז, הכמיהה לשליטה על כל גווניה, הרצון והפחד בו-זמנית לאבד שליטה. זה דורש הרבה משאבי נפש, הכרות ומתן אמון רב בצד השולט,
בטחון ותחושה, שזהו האדם שבידיו אפשר 'להפקיד את המפתחות', להתמסר בלב שלם וללא חשש ולהרגיש שזהו מקום בטוח שבו ניתן לבטא בגלוי ובחופשיות כל דבר, כי הוא בידיים טובות...
מרגע שאותה הסכמה שלו ניתנת לי, אני רשאית לפעול כראות עיני - כמובן במסגרות ובמגבלות ה-SSC וגבולות, שהנשלט מציין.
זה דורש ממני אחריות, הבנה, תשומת-לב, הקשבה לו, לצרכיו, לפנטזיות שלו ודאגה לשלומו הפיזי והנפשי – עד כמה שזה תלוי בי.
ומכאן ואילך – כשלשני הצדדים – השולטת והנשלט - יש נכונות ורצון משותפים לצאת יחד למסע המיוחד במינו הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר, השמים הם הגבול, או אולי גם הם לא...
****************************************************************
הרהורים על שליטה ונושאים אחרים, שמעסיקים אותי.
שירים, שאני אוהבת ומשמעותיים עבורי, המדברים בעד עצמם.
וכל מה שעולה בדעתי בפינה האישית שלי כאן בכלוב.
============================================
הערה לתשומת ליבם של הקוראים:
אין חובה לקרוא את הבלוג שלי ובוודאי, שאין חובה להגיב לפוסט זה או אחר.
במידה ובחרתם להגיב, אנא עשו זאת בטעם ולענין הפוסט. תגובות לא עניניות או בלתי הולמות, בעיני, יימחקו ללא היסוס!
לפני 14 שנים. 5 בינואר 2010 בשעה 15:39
הם קבעו להפגש אחה"צ, לזמן קצר. למרות קוצר הזמן שעמד לרשותם, החליטה לנצל את אותו מפגש לבצע כמה דברים, שעלו בראשה. היא הביאה איתה בתיקה כמה אביזרים נחוצים כדי לבצע את מה שתיכננה. הוא הגיע בזמן שקבעו, היא נכנסה לרכבו ותוך זמן קצר נכנסה לפעולה, בהתאם לתוכנית עליה חשבה מבעוד מועד. מרגע שהסיר את משקפיו על פי בקשתה, היא כרכה צעיף סביב עיניו, והחלה לגעת בו ולהשתמש בו כאוות נפשה. היא שלחה ידיה מתחת לחולצתו, הצמידה את האטבים שהביאה עימה לפטמותיו, ולמרות שקיבל את הכאב בשתיקה, חלפה בה המחשבה כי זה ודאי כואב לו. אבל כל זה לא הפריע לה להוסיף גם את אצבעותיה ואת ציפורניה ששרטו את חזהו, ובהמשך אף הכניסה את ידה לתוך מכנסיו וגם שם עשתה כבתוך שלה, לשה, מועכת ודוקרת. היא אהבה את התחושה הזאת של היותו כלי בידיה לעשות בו כרצונה. רק נשימותיו המהירות יותר ואנחה קלה שנפלטה מפיו כשהכאיבה במיוחד היוו סימן עבורה כי למרות הקושי הוא מקבל את הכאב שהעניקה לו בהתמסרות ובאהבה.
לפני שיצאה מהרכב נישקה אותו על לחיו וליטפה אותו מעט, לא לפני ששאלה אותו – 'של מי אתה?' 'שלך, גבירתי', הוא השיב לה. היא יצאה בתחושת ריחוף משלה, דומית ספייס שכזה, ועם טעם של עוד....
